ההתייחסות ההיסטורית למחלות נפש נעה ממודל רפואי למודל פסיכו-סוציאלי ושיקומי. שורשי תפיסת ההחלמה טמונים בשינויים אלו. מושג ההחלמה מאגד בתוכו תפיסה ערכית ומקצועית שתפסה תאוצה בעשורים האחרונים ונחשבת כמהפכה מקצועית בתחום.
מטרת השיקום הפסיכיאטרי היא ליצור תנאים שיאפשרו החלמה ושילוב בקהילה. השיקום מתמקד בפעילויות העוזרות לנפגע להשתלב בתפקודים מגוונים, כמו עבודה, לימודים, חברה. תהליך השיקום הפסיכיאטרי משלב תפיסה של מיקוד בנפגע הנפש ובסביבה במטרה להעלות את רמת תפקודו. תפיסת השיקום תרמה למעבר מהתבוננות ממוקדת מחלה לזווית רב-ממדית המתייחסת לאדם ולהתמודדותו בהקשר המלא של חייו (Anthony, 1993). ההרחבה קיבלה ביטוי בהתפתחות ואימוץ מושג "ההחלמה" שהחל להופיע בספרות המקצועית בתחילת שנות ה-90. גישה זו הנחילה ידע, ערכים, מיומנויות ותפיסות, אשר רואות את האדם במרכז ואת יכולתו להשתנות, להחלים, לחיות חיים מספקים, בעלי תקווה התורמים לו ולסביבתו, למרות המגבלות שמציבה בפניו מחלתו (Deegan,1996). בדרך זו מושג ההחלמה מסמן את השינוי הבסיסי בתחום בריאות הנפש, לפיו השימוש בטיפול התרופתי הוא אסטרטגיה אחת מתוך מגוון אסטרטגיות קיימות לשיפור איכות חייהם של נפגעי הנפש.

בין החלמה קלינית להחלמה אישית

ההגדרה למושג ההחלמה כוללת חזרה למצב נורמלי, קודם טרום המחלה. חשוב לציין, כי בהתייחסות למושג 'החלמה' (recovery) לא מדובר בריפוי (cure), שכן ריפוי משמעו הכחדת המחלה, וטרם נמצא ריפוי למחלות נפש קשות (רועה ועמיתיו, 2005 ; Anthony, 1993). ההגדרות למושג ההחלמה הן רבות ומגוונות. למרות הניסיונות הרבים להגדיר את מושג ההחלמה הוא עדיין עמום ומעורפל, דבר המקשה על ההתייחסות המחקרית והפרקטית למושג זה. ניתן להבחין בשתי קטגוריות עיקריות להגדרת המושג: החלמה קלינית והחלמה אישית.

החלמה קלינית: ההחלמה הקלינית מתרחשת כאשר האדם עם הפרעה פסיכיאטרית מגיע למצב, שבו הסימפטומים של המחלה פוסקים ונעלמים לאורך תקופה ארוכה ויציבה. התייחסות זו מייצגת את המודל הרפואי, מתמקדת בתיאור ההחלמה בהקשר של ריפוי מסימפטומים, ומקורה במחקרים קליניים ומחקרי אורך של אנשי מקצוע בתחום. מאפייני ההחלמה הקלינית הם:
1. החלמה עקב תהליך ריפוי ממושך.
2. תוצאה הנמדדת בתצפית אובייקטיבית על בסיס הפחתה בסימפטומים הקליניים.
3. החלמה מוערכת על ידי מומחים קליניים ולא על ידי חווית המטופל בלבד.
4. המושג אינו משתנה דרך פרספקטיבות אינדיבידואליות שונות.

ישנה אבחנה בין תהליך ההחלמה ל"החלמה כתוצאה". ה"החלמה כתוצאה" הינה התוצר של התהליך כולו. היא כוללת התייחסות לעשרה מרכיבים ותוצרים של התהליך כולו. מרכיבים אישיותיים כגון: הערכה וזהות עצמית יציבה. מרכיבים תפקודיים: תעסוקה, תפקוד ומעורבות חברתית בקהילה, קשר משפחתי, ומרכיבים קליניים: רמיסיה בסימפטומים של המחלה. בנוסף בהתייחסות לתהליך ההחלמה מדגישים את החשיבות של תהליך השיקום סביב הקניית מיומנויות תפקוד ומרחיבים את ההתייחסות לחשיבות מקדמת של המערכת התמיכתית בתהליך ההחלמה ובמיוחד תפקיד המשפחה כתומכת באדם עצמו ובשימוש בהתערבויות קוגניטיביות התנהגותיות להתמודדות עם המחלה ולהפחתת סימפטומים.

החלמה אישית: ההגדרה למושג ההחלמה האישית עוצבה על ידי צרכני שירותי בריאות הנפש, שיצאו נגד ההגדרה הקלינית (Anthony, 1993). לטענתם, ההגדרה הקלינית אינה רלוונטית ויעילה בבריאות הנפש מאחר שתהליך ההחלמה הוא אישי, לפיכך יש צורך בגישה המתייחסת למרכיבים סובייקטיביים – חווייתיים של התהליך. לגישתם ההחלמה האישית היא אפוא מושג רב-פנים וחדשני, אשר תוכנו נקבע על ידי האדם השואף להיות בתהליך החלמה. לכן כל ניסיון להגדיר או למדוד מושג זה יהיה מוגבל ולוקה בחסר . הגדרה זו תרמה לתפיסת ההחלמה התבוננות על המושג, כתהליך אישי, עמוק וייחודי של שינוי גישות, ערכים, רגשות, מיומנויות, מטרות ותפקידים של האדם. החידוש בתפיסה זו הוא השינוי במעמדו של החולה מפסיבי לאקטיבי בתהליך, והמטרה היא בניית זהות עצמית חיובית ונפרדת מהמחלה. חוקרים שונים מדגישים היבטים מגוונים של ההחלמה האישית. אנתוני (Antony, 1993) מגדיר החלמה "כדרך לחיות חיים מספקים למרות המגבלות הנגרמות מהמחלה" (שם, 527). הוא מוסיף כי החלמה מתרחשת כאשר נפגעי נפש מגלים את כוחותיהם ויכולתם, המאפשרים להם לפתח זהות חדשה, מטרות אישיות, התקדמות בתפקודים השונים, ובכך לצמוח לצד מחלת הנפש. אנתוני (Anthony, 1994) מחדד כי ההחלמה אינה משנה את עצמת האירוע או המחלה, אלא שהאדם משתנה והמשמעות של אירועי חייו משתנים. לכן ההגדרה למושג ההחלמה האישית היא סובייקטיבית ומתבססת על חוויית המחלים והדרך שבה הוא מבנה את נרטיב ההחלמה. דיגן (Deegan, 1996) טוענת כי רעיון ההחלמה אינו מתייחס לנורמליזציה של המתמודד, אלא לדרך שבה מתאפשר למתמודד להפוך למיוחד בדרכו. דיגן (Deegan, 1988) שופכת אור על תהליך הטרנספורמציה מתפקיד החולה לתפקיד האדם המתפקד והמעורב בחברה, ומתמודד לצד תפקוד זה עם מוגבלותו. לטענתה, זהו החלק המורכב ביותר בתהליך, הכולל שינוי בתפיסות חיים ובניית זהות חדשה. אנתוני (Anthony, 1994) מוסיף לתהליך זה, כי המחלימים ממחלת נפש צריכים להחלים לא רק מתפקיד החולה, אלא אף מהסטיגמה של המחלה. מדובר בהחלמה מחוויה נחותה ותלויה, מההשלכות של העדר תעסוקה ושבר החלומות – החלמה היא התעלות מעל המחלה והמגבלות.

-ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות ארצית.

The post מהי החלמה בבריאת הנפש? appeared first on מילם.

הנעה לשינוי הינו מרכיב חשוב בבריאות הנפש ככלל ובשיקום בפרט. למוטיבציה לשינוי היבטים רבים ומורכבים דווקא בבריאות הנפש. בתהליכי השיקום – המוטיבציה מהווה מרכיב מניע לתהליך המחייב אמונה עצמית, תקווה ובטחון בדרך. כל אלה לא פעם מתערערים אל מול כוחה של החרדה משינוי. אי לכך, פותחה הגישה המוטיבציונית שכוללת לא מעט מודלים וכלים לקידום המוטיבציה בקרב נפגעי נפש. מטרת הגישה המוטיבציונית אינה ליצור מוטיבציה יש מאין, אלא לחזק מוטיבציה באשר היא קיימת. גישה זו מתייחסת למושג מוכנות לשינוי. מוכנות לשינוי אינה תכונת אישיות. היא פונקציה של קשר בינאישי הנוצר בתהליך הטיפול והשיקום שמטרתו להניע אדם להיות מוכן לשינוי.

כיצד להניע שינוי בתהליך השיקום?

שני כלים מרכזיים בגישה הינם הריאיון המוטיבציוני והכלי להערכה ופיתוח מוכנות לשיקום. כלים אלו מהווים הכנה משמעותית לבניית תכנית אישית במצבים של תקיעות ואו אמביוולנטיות בהקשר להנעת התהליך עצמו.

הריאיון המוטיבציוני הינו כלי מבוסס ראיות המסייע בחקירה ובפתרון של מצבים אמביוולנטיים כלפי השינוי. בכלי נעשית עבודה בעזרת אסטרטגיות להגברת מוטיבציה וחיזוק מחויבות לשינוי, תוך התייחסות להתנגדות וחיזוק תחושת המסוגלות העצמית בתהליך השינוי.

הבסיס הערכי לראיון המוטיבציוני הוא הטיפול ממוקד אדם (Person Centered Treatment)  של הפסיכולוג האמריקני קארל רוג'רס. לבסיס הערכי הזה יש בגישה המוטיבציונית כמה משמעויות. האדם הוא המומחה לבעייתו והוא זה שימצא את הדרך לשינוי בעזרתו של איש המקצוע. התהליך כולו שייך לפונה בלבד והוא זה שמוביל את תהליך השינוי, לא המטפל. לכן אין זה תפקידו של המטפל לפתור בעיות, לקבל החלטות או לשכנע.

מודל הערכה ופיתוח מוכנות הינו כלי להערכת מוכנות לשיקום הבנוי מתהליך מובנה ושיטתי הנעשה באופן פרטני. מטרתו לסייע לאדם לקבל תמונת מצב עדכנית לגבי מידת המוטיבציה והידע לקראת בניית תכנית אישית והבנה ביחס לגורמים מעכבים ומקדמים לשינוי. בתהליך נעשית בדיקה והערכה בנוגע למוטיבציה הפנימית והחיצונית לשינוי.

ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות ארצית

The post הנעה לשינוי – בין רצון, פחד ותקווה appeared first on מילם.

הסוציולוג והפסיכולוג פרופ' רוטנברג הדגיש את חשיבותה של התקווה כיסוד נפשי. לטענתו, התקווה הייתה לאורך ההיסטוריה יסוד אנושי התלוי בגורם חיצוני, המצוי מעבר למציאות הנוכחית שלנו, שכן היתה מבוססת על האמונה שהסבל והקושי של החיים האנושיים הם רק שעל בדרך לחיי העולם הבא.  תקווה אשר מוכוונת אל העתיד אינה נוצרת מתוך ריק והיא תמיד מתהווה מתוך התייחסות אל העבר. האופן בו אנו מפרשים את העבר משפיע על היכולת שלנו לכתוב את העתיד ולייצר לקראתו תקווה. לכן האדם הינו האמצעי לעיצוב התפיסה של התקווה בתוכו. ניתן להתבונן על העבר ולהכיר בקושי שהיה בו, אך לצד זאת למצוא בו גם ניצוצות חיוביים, ובדרך זו להסתכל אל העתיד. כל עוד מחזיקים את קשיי העבר לצד האופטימיות והתקווה, ניתן לשרטט בתוכה את חשיבותה של התקווה כיסוד נפשי.

התקווה כצעד ראשון בתהליך ההחלמה

על מנת להביא לשינוי העמדה ביחס לתקווה, ובכך לצקת משמעות חדשה בחיינו, עלינו להביא לשינוי בעמדתנו הפנימית. כלומר, התקווה היא שינוי הגישה ביחס לעתיד, מעין התכווננות בהווה לקראת עתיד שיהיה טוב ממנו. כאשר מבינים שחווית הזמן העמוקה ביותר היא חווית זמן פנימית, שהעתיד אינו מושג של רצף אלא של ציפייה, אפשר להבנות מונחים חדשים של זמן. דווקא בנקודה בה סופיות האדם יכולה להטיל אימה, יכולה להתעורר התקווה. המשמעות העמוקה לקראת עתיד טוב מההווה, איננה ציפייה לאפשרות אחת, שכן הדמיון איננו אחד (אחרת יהיה גזור מן ההווה); העתיד הוא מספר רב של אפשרויות שונות.

ואם נתבונן על קונטקסט בריאות הנפש והתמודדות עם משברים נפשיים – מה תפקיד התקווה בתהליך ההחלמה? רוב החוקרים רואים במרכיב התקווה מרכיב מרכזי בתהליך ההחלמה. לעתים התקווה היא הצעד הראשון בתהליך ההחלמה (Deegan, 1996). התקווה כוללת את האמונה ששינוי עשוי להתרחש, ומשמשת מקור לאמביציה לשינוי. אנשים לא יפעלו למען שינוי אם אינם מאמינים שיתרחש.

למצוא עוגנים של תקווה

חוויית התקווה כוללת בתוכה כמה אלמנטים משמעותיים: הציפייה להשגת המטרה, מימוש המטרה, אוריינטציה לעתיד ומרכיב בין-אישי בתמיכת הסביבה בתקווה. כמו כן, נמצא כי אין קשר ממשי בין תקווה ומצב בריאותי. התקווה היא משמעותית במיוחד כאשר המשאבים האישיים נחלשים או במצב אישי מאוים.

ובהקשר לתקופה הנוכחית, בה אנו חווים ההתמודדות עם אובדן, כאב, חוסר אונים ואתגר גדול להיאחז בתקווה – עלינו לעבוד על מנת לייצר מרחב נפשי המסוגל להתבונן על העבר העכשווי (השנה החולפת) וברצף להמשיך להתבונן אל העתיד ולמצוא עוגנים של תקווה. זאת מאחר והתקווה מהווה מרכיב ויסוד נפשי שמקדם בריאות נפשית עבור כל אחד מאיתנו ועבור כולנו כמדינה ולאום.

*ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות ארצית בעמותת אנוש

The post עוגנים של תקווה appeared first on מילם.

בחירה היא תהליך של קבלת החלטה בין אפשרויות שונות. זוהי היכולת האנושית לבחור מתוך מגוון אפשרויות את הפעולה או המצב הרצוי. בחירה יכולה להיות מודעת או לא מודעת, פשוטה או מורכבת, ותהליך הבחירה עצמו יכול להיות מושפע מגורמים שונים כמו רצונות, צרכים, ערכים, ומידע זמין.

על בחירה ותהליך ההתפתחות

אם נתבונן על התפתחות האדם – כמובן שתינוק בן יומו עדיין נעדרת ממנו זכות הבחירה והוריו הם אלו העושים את הבחירות עבורו בהתאמה לצרכים של הילוד ולשלב ההתפתחותי.

תיאורית השלבים או התאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון היא תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית, שפותחה על ידי ג'ואן ואריק אריקסון. התאוריה מתארת את מהלך החיים מינקות עד שיבה כסדרה בת שמונה שלבים. תיאוריה זו מתייחסת לנושא הבחירה כאמצעי מרכזי לפיתוח אוטונומיה. לטענת התיאוריה, בשלב השני, בגילאים 1.5-3, התינוק זקוק למרחב של בחירה שיינתן לו בתוך היחסים עם הוריו. זאת על מנת לפתח אוטונומיה ועצמאות בהתאם לשלב ההתפתחותי, כך שיחוש לאט ובהדרגה את מסוגלותו ועצמאותו.

כלומר, הבחירה ניתנת לאדם כחלק מתהליך התפתחותי, ומחויבת על מנת לייצר מרחב אוטונומי ובריא בהתאם לשלב ההתפתחותי. לאט ובהדרגה גם בהתמודדות עם גבולות הבחירה, האדם בונה ומעצב את עצמאותו.

איך משפיע המצב הנפשי על יכולת הבחירה?

מרכיב הבחירה הופך למרכזי גם במצבים של התערערות נפשית, בהם החולי והמשבר הנפשי מערער את יכולתו של האדם לבחור. למעשה, המצב הנפשי הופך לשולט ביכולת הבחירה והעצמאות. כחלק מתהליכי שיקום והחלמה, כשהחולי והמשבר הנפשי מתייצבים, האדם זקוק להשיב לעצמו את הזכות לבחירה מחודשת. זכות זו, חשוב שתתאפשר גם בתוך יחסים שיקומיים ורפואיים כמו-גם, בתוך יחסים משפחתיים. לא פעם בני המשפחה חווים חרדה גדולה מהמרחב האוטונומי שהאדם משיב לעצמו, גם בשל הפחד להישנות המשבר הנפשי וגם היעדר הביטחון בבן המשפחה. זכרו כי שלב זה הינו קריטי בהתפתחות ההחלמה של האדם והשבתו לכוחות האוטונומיים והבריאים בנפשו. אל תהססו לאפשר ולתת לאדם בחירה, כיוון שמדובר במנגנון שיפחית תלות ויקדם עצמאות. רק כשאדם חש שהסביבה מכירה ביכולתו לבחור, גם החוויה שלו מול עצמו מתעצמת ומתחזקת. הבחירה כמו גם, מרכיבים נוספים, מהווה מרכיב תוך אישי אך גם מרכיב בינאישי משמעותי. ההתפתחות האישית תמיד מושפעת ומשפיעה ביחסי גומלין מהסביבה הקיימת שכוללת: משפחה, קהילה, אנשי טיפול ושיקום.

The post משמעות הבחירה בבריאות הנפש appeared first on מילם.

אנחנו עוברים ימים כואבים ומורכבים.

ידוע שבתקופות אי ודאות וחוסר אונים, אחד הדברים שיכולים לסייע לנו זה לא להישאר לבד.

כך, עצרנו לשעה ורבע- כ-100 איש לשמוע הרצאה "אי בודד בים סוער", בה קיבלנו הסברים וכלים להתמודדות עם המצב הנוכחי. תודה לד"ר שירה פגורק אשל, שהתגייסה בהתנדבות לטובת משפחות מילם.

מרכזי מילם ממשיכים לעבוד בימים אלו, בוודאי מרחוק וככל שניתן גם באופן פרונטלי, בכפוף להנחיות. מוזמנים לפנות!

כמו כן, פתחנו בעמותת אנוש קו תמיכה מיוחד לרגל המצב: הקו אנושי לכל מי שחווה קושי, מחפש אוזן קשבת לחלוק ולהיתמך.

בתקווה לימים טובים, בתפילה להחזרת השבויים הביתה בשלום, החלמה מהירה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.

למצגת ההרצאה >

להקלטת הזום >

The post כלים להתמודדות עם חוסר ודאות בעקבות המצב הבטחוני appeared first on מילם.

לקריאת הכתבה >

The post נקודות של אור בתוך הקושי: לגדל ילדה שסובלת מסכיזופרניה appeared first on מילם.

יש רבבות אנשים כמונו, שנראים רגילים כשאנו פוגשים אותם או עוברים לידם: בחנויות, בפארקים, בבתי-ספר, בקולנוע, במכללות, במרפאות ובכל מקום. ייתכן שעובדים איתם בכל יום, יוצאים איתם בכל יום ויכול להיות שהם שכנים שלנו. הכול נראה רגיל.

אבל רבים מאותם אנשים מסתירים התמודדות קשה שלא נראית לעין, משום שאין סימנים חיצוניים ברורים. התמודדות שמסעירה את חייהם ואת חיי הקרובים אליהם.

יש שתי קבוצות מתמודדים הקשורים באופן אינטימי אחת לשנייה. הראשונה היא מתמודדי נפש מכל הסוגים. המחלות הללו משתקות אותם באופן פיזי ונפשי. 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה. כל השנה.

בקבוצה המתמודדים השנייה נמנים יקיריהם של מתמודדי הנפש. הורים של…, בני ובנות זוג של…, ילדים של…, אחים ואחיות של…, וגם חברים קרובים של… זו התמודדות של 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה. כל שנה.

אני וזוגתי, כ-20 שנה, אנו הורים של מתמודדת. 20 שנה מנסים לעזור ולא מבינים מה יש לילדה היפה, החכמה, הכישרונית, האכפתית, האוהבת. הייתה התייעצות עם עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, פסיכיאטריות. נטילת תרופות. התמודדות מול משרדי הרווחה וביטוח לאומי האטומים. בכל אלה, השתדלנו לתמוך בה באופן כלכלי ונפשי.

אני וזוגתי חווינו אבדה קשה ביותר כהורים לפני 25 שנים. ההתמודדות של 25 שנים לא שוכחים, אבל היא כן מתרככת עם הזמן. היא מלאה בעליות וירידות. זו רכבת הרים. לאורך שנים ליוותה אותנו הרגשה שאנחנו לבד במערכה. הרגשה של עצב. הרגשה של בושה. הרגשה של חוסר אונים. הליכה במקום.

כל זאת עד לפני שבוע. בשבוע שעבר השתתפנו בכנס של 'מילם', מרכז ייעוץ למשפחות מתמודדים. שם הכנס היה 'רוחות של תקווה' והוא התקיים במלון באילת, יומיים. 250 משתתפים, הורים, בני ובנות זוג, אחים ואחיות, ילדים וחברים. ביחד, כמונו. אנחנו לא לבד במערכה. יש תקווה. יש אלפים כמונו, מתמודדים. דיברנו, בכינו, צחקנו יחד. העיקר שמבינים שיש עם מי לדבר, לחלוק, להתייעץ, להישען, לתמוך ולהיתמך. יש אור בקצה המנהרות של רכבת ההרים. אנחנו לא לבד. יש תקווה.

יש מרכזי 'מילם' בכמה ערים בארץ, כולל אילת. כבר במשך שלושה שבועות אנחנו נפגשים המנהלת בסניף אילת. היא מלאך – מייעצת לנו איך להתמודד, עוזרת, מרגיעה, מחבקת ומתכננת איך להתקדם מול הרשויות.

לסיכום, אם אתם מכירים קרובי משפחה או חברים שאתם יודעים שמתמודדים כמונו, יש מקום בו אפשר לקבל אוזן קשבת, חיבוק וסיוע."

The post מכתב תודה למילם אילת appeared first on מילם.

"משאית דרסה אותי ואחר כך בא האופה מהחנות שליד ורידד את כל גופי ואת כל נשמתי עמוק-עמוק אל תוך האדמה.

אחר כך, זרמה התנועה שם כאילו לא היה דבר.

ואפילו לא איש אחד, ולא אישה, עצרו להסתכל ולשאול איפה אני ואיך אני מרגישה".

הפעם, לו התבקשתי להוסיף עוד משפט למשפטי האופל הללו, הייתי מוסיפה לשאלה איפה אני, את התשובה: "אני נוצרת שם מתוך האדמה". כי בפעם השנייה, במשבר השני של ביתי, היה שם מי ששאל לשלומי, דאג, התעניין ותמיד רצה לעזור. ובעיקר בעיקר, הבין מבלי שדיברתי הרבה. הייתם אלו אתם, חברי הקבוצה והמנחים, כל אחד מכם עם ליבו השבור נתן לי חלק מליבו, כדי שאוכל לאחות את ליבי. חיכיתי לימי שלישי הללו, חיכיתי לשמוע מניסיונכם, חיכיתי ל"ביחד" החומל והמבין.

לפני 15 שנים, חליתי בסרטן. אז חשבתי שזה הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות לי ולמשפחתי. ואיני יודעת מהיכן ואיך אך אז גמלה בי ההחלטה  לבחור בחיים, לרגע לא איבדתי תקווה. היה לי ברור שאחיה, בדיוק כמו שידעתי שהשמש זורחת כל יום מחדש.

אם אז חשבתי שלחלות בסרטן זה דבר נורא, באה המציאות וטפחה על פני והגישה לי על מגש הכסף את נפשה הפצועה, שותתת הדם של ביתי, בכורתי. הלב שלי כל כך כאב, שאלתי מדוע? מדוע מגיע לי כל הכאב הזה, לא סבלתי מספיק בחיים? שאלתי בקול. עם הזמן, למדתי על הסיבות לסבל ומעט על החיים. למדתי דברים שלימדוני לנסות לקבל את מה שיש. זה לא פשוט בכלל ואני עדיין נופלת אבל קמה.

בדרך פגשתי רבים וטובים וביניהם אתכם. כל אחד מכם העצים, עודד, לימד ונטע בי תקווה.

אורה וטלי היקרות, שהדריכו ולימדו אותי שפה חדשה, שאמנם ידעתי חלק מאוצר המילים שלה, מנסה אני לשלוט בה, אך נופלת וקמה ועדיין לומדת כדי לדעת אותה על בוריה.

תודה על כל הביחד ברגעים של בכי וברגעי הצחוק.

תודה שהייתם לי כמו ענפי העץ בלב מדבר צהוב יבש ולוהט.

בתוך ארץ חרבה, לוהטת, יבשה וחסרת חיות הייתם לי ענפים של תקווה. הייתם ענפי חמלה ישר אל נשמתי, שפעמים רבות הייתה אבודה, ובעיקר הייתם ענפי תמיכה.

בזכותכם יכולה ציפור הנפש שלי להמשיך להביט אל השמיים בתקווה, להמשיך לשיר, גם אם יהא זה בלחישה, שיר ערש לשריר התקווה."

The post מכתב תודה למילם תל אביב appeared first on מילם.

תודה ענקית! תודה על הליווי לאורך כל 6 השנים במסע שלנו כמשפחה מתמודדת, עם בן מתמודד. סוף סוף אנחנו מרגישים שאנחנו נושמים וחוזרים לחיים מאתגרים פחות, ויכולים להודות לכם בכתב. 6 שנים שאנחנו נמצאים איתכם בחיפוש תשובות כדי לעבור את המשבר, ואת סופת ההכחשה של הבן ושלנו. המשבר שלנו היה כמו לאבד בן, כאילו חווינו מוות. היינו צריכים להתאבל, ולהשלים עם זה שחלק מהבן שלנו נשאר בשנת 2017. בשנה זו נולד בן חדש במשפחה. בן אחר שצריך להכיל ולהתרגל אליו, ולהתחיל לטפח משפחה חדשה.

קיבלנו מתנה בתהליך שעברנו – לבד ואיתכם. הייתם שם לאורך כל הדרך: בפגישות אישיות ובקבוצות, בימי עיון ובסדנאות. לקחנו כל מה שיכולתם לתת ולהציע, ויש לכם המון מה לתת. תודה לכם על הרגישות ועל הבית הפתוח שהוא מילם, לאורך כל היום – בטלפון, בוואטספ ובפגישות האישיות. תמיד הייתם לנו אוזן קשבת. בתהליך שלנו במילם נעשתה פריצת הדרך למסלול חיים חדש, מסלול להפרדה בין המחלה והשבר להיותנו משפחה.

אנחנו מודים לעורכת הדין שליוותה אותנו על העצות והתובנות שלה, שהיו כולן עצות של זהב. תודה גם למזכירה של מילם חיפה, שהייתה שם תמיד בנועם ובסבלנות. הדרך כנראה עוד ארוכה ומתמשכת (עד 120) אך ברורה יותר להתמודדות. הבן נמצא בהוסטל לאחר אשפוז, מתמודד עם הדרך החדשה ונראה בהשלמה (לא מושלמת). אנחנו נמשיך לתמוך בבן האהוב שלנו. לא ויתרנו ולא נוותר עליו ועל עצמנו. לכל בן משפחה יש את המסע שלו – לבד, וביחד. מאחלים לכם המון כוחות בעבודת הקודש שלכם, שהיא מאתגרת ומבורכת. תבורכו כולכם בברכת אור ואהבה, לכם ולכל בני ביתכם.

באהבה רבה,

מאיתנו."

The post מכתב תודה למילם חיפה appeared first on מילם.

מה יהיה? מאיפה מתחילים? איך מונעים מהמצב החדש לפצל ולשסע את המשפחה? איך שומרים על המשפחה מאוחדת? איך שומרים על אמא מעצמה? איך פועלים בצורה האחראית ביותר כלפיה וכלפי כולנו?

מתוך ייאוש פנתה אחותי הגדולה למילם. השאירה הודעה קולית במשיבון, ותוך יום-יומיים חזרו אלינו. הושיטו לנו יד, והציעו לנו להגיע לפגישה. חלקנו חששנו לחשוף ולהיחשף, לפתוח ולשתף. בטח בפני מישהי שאנחנו לא מכירים, ובנושא כה רגיש שאפוף כולו בסטיגמות חברתיות אכזריות ונוקשות. אך לשמחתי ולשמחת כולנו – הצלחנו לגייס את בני המשפחה להגיע לפחות לפגישה אחת, כי מה כבר היה לנו להפסיד?

אני זוכרת את אותה פגישה ראשונה שבה הזמן היה קצר מכדי להכיל את כל הרגשות, התחושות, השאלות, התהיות, החששות, הדמעות והמילים. אך כבר מאותה הפגישה, היה ברור לכולנו שפנינו למקום הנכון, ושיש מי ששומע ומקשיב. מאותה פגישה, בליווי צמוד ומקצועי, הובילו אותנו צעד אחר צעד לתהליך של הפנמה. יחד בכינו, כעסנו, פרקנו, התאבלנו, צחקנו ולמדנו. והכל באכפתיות ובסובלנות.

כל שיחה גררה אחריה שיחות משפחתיות נוספות, והשאירה אותנו עם חומר לחשוב עליו ולדבר עליו בנינו. לאחר כל מפגש יצאנו בתחושה שזכינו. הדריכו אותנו ועזרו לנו לראות כיצד אוספים את החלקים והשברים, ובונים שוב משפחה. איך הופכים את התקשורת לפתוחה, כנה ואמיצה יותר. איך נופלים יחד וקמים ביחד. איך נותנים לכל אחד מאיתנו לגיטימציה להרגיש ולהגיד כל דבר. בנוסף, התגברנו על המכשולים הבירוקרטיים וקיבלנו הכרה מהמדינה ומביטוח לאומי על מצבה של אמא. קשה לי לדמיין איך הייתה נראית היום המשפחה בלי הליווי וההדרכה שזכינו לקבל במילם. שמחה כל כך שבזכות אותה שיחת טלפון לפני שנה זכינו לעבור ביחד תהליך כל כך עוצמתי ומגבש.

תודה מקרב לב, בשם כל המשפחה."

The post מכתב תודה למילם ירושלים appeared first on מילם.