בשבת האחרונה פרצה מלחמה נוספת באיראן. מציאות של מלחמה משנה באופן דרמטי את השגרה היומיומית, את האיזון הנפשי ואת סדר היום. התמודדות ממושכת עם מצבי חירום לאורך זמן מעלה את רמת המתח, הדריכות והעוררות הרגשית – ברמה האישית המשפחתית, הקהילתית והחברתית.

אין ספק שלמלחמה זו, אנחנו מגיעים עם התמודדות ארוכת טווח בשנתיים וחצי האחרונות, כשכוחותינו עוד לא הספיקו להתאושש מהמערכה הקודמת.

משפחות המתמודדות עם משבר נפשי במשפחה, עשויות לחוות לחץ אדיר עוד יותר, בשל ההתמודדות הכפולה עם הסערה בחוץ, לצד הסערה בבית מול האדם המתמודד.

מה בכוחנו לעשות? היכן יש לנו יכולת לשליטה?

בני המשפחה, כמו גם המתמודדים עצמם, יכולים ללמוד ולפתח אסטרטגיות התמודדות המחזקות את החוסן האישי והמשפחתי. אסטרטגיות אלו מסייעות בויסות רגשי, בייצוב ובהרגעת האווירה הרגשית במשפחה ובהקלה על עוצמת הסערה בבית. חוסן הינו מרכיב מרכזי במציאות הנוכחית. מדובר במשאב נפשי ובינאישי שניתן לפתח בכל עת ובכל מצב.

אז מהו חוסן אישי ומשפחתי?

חוסן נפשי מתייחס ליכולתו של האדם להתמודד עם מצבי לחץ ומשבר ולהסתגל לנסיבות החיים החדשות אשר נגרמו עקב מצבים אלו.

חוסן נפשי אינו תכונה מולדת בלבד, אלא יכולת נרכשת המתפתחת לאורך השנים ומושפעת מגורמים כגון האווירה המשפחתית בה גדל (מידת החום, התמיכה, התקשורת התקינה וכדומה) ומרשת התמיכה הקיימת בילדות ובבגרות (משפחה, קהילה).

חוסן משפחתי הוא יכולתה של המשפחה, כמערכת פונקציונאלית, לעמוד ולהתאושש ממצוקה. חוסן משפחתי מתמקד בחוזקות המשפחה המופעלים במצבי לחץ. כשלעצמו הוא מחזק את המשפחה כיחידה ומאפשר לטפח תחושת חוסן אישית בכל אחד מהפרטים בה.

איך נפתח חוסן אישי?

החוסן האישי מבוסס על מרכיבי מפתח המחזקים רגיעה וויסות רגשי:

קשר תמיכתי – שמירה וחיזוק בזמן חירום על קשרים תומכים ומחזקים.

נורמליזציה – לתת לעצמינו את ההבנה שמה שאנו חווים הוא נורמלי לתקופה ולמציאות.

תפקוד ומשמעות – חשוב בעיתות משבר לחזק את סדר היום לפתח תפקוד שיש בו משמעות עבור עצמי ועבור האחר.

גוף – הגוף מגיב ראשון למצבי לחץ וחרדה אך לצד זאת, מהווה אמצעי שדרכו ניתן לבסס רגיעה בעזרת  פעולות יזומות של נשימה, קרקוע.

שמירה על רצפים – בניית רצף קוגניטיבי מאפשרת לאדם להחזיק הבנה ביחס לסדר ורצף האירועים אינטנסיביים. רצפים אלו מבססים רגיעה והבנה ביחס למציאות מסביב.

איך נפתח חוסן משפחתי?

גם בפיתוח חוסן משפחתי ניתן להיעזר במרכיבים הבאים:

התארגנות: חשיבות הפיתוח של סדר יום משפחתי, התארגנות מנוהלת בממ"ד המשפחתי, חלוקת תפקידים, שימת לב להתארגנות לפעילות מפיגת מתח.

תקשורת: חשיבות שימת הלב להעברת מידע, תקשורת מותאמת לשלב ההתפתחותי, שמירה על תקשורת תומכת ומכילה לרמות מצוקה שונות.

משמעות: שימת לב להקניית משמעות לאירוע המלחמה, לכוחו של הביטחון הלאומי וההגנה של כוחות צה"ל.

מרכיבי החוסן המשפחתי מהווים מרכיבי בסיס העשויים לפתח חוסן בהתמודדות עם אירוע דחק מתמשך כגון חולי נפשי.

החוסן שעשוי להתפתח בתקופה זו מהווה כוח וחוסן להתפתחות עם משברים אחרים הן של האדם והן של המשפחה כיחידה מערכתית אחת.

חשוב שתדעו: אנחנו זמינים עבורכם במענים השונים, הקו החם, מפגשים קבוצתיים מותאמים למצב, פגישות פרטניות ועוד.

שנדע ימים בטוחים ושקטים ובשורות טובות במהרה.

• ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחתית ארצית באנוש

The post להצליח לנהל את החרדה appeared first on מילם.

על אהבה, החזקה, משפחה ובריאות נפשית – גם בזמנים מאתגרים

אהבה! כמה מילים ניסו לתאר אותה, לדבר עליה, לכתוב עליה, ואנו מעבירים חיים שלמים בניסיון להיות נאהבים ולאהוב. אנחנו עושים רבות כדי למצוא אהבה, לממש אותה, אך לא תמיד מצליחים לשמר אותה לאורך זמן. ובכל זאת, נדמה שהאהבה היא תמצית הכול, ומסע חיינו במובנים רבים הוא מסע של חזרה אל האהבה.

ביום האהבה המצוין מדי שנה ב־14 בפברואר, מדברים על פרחים, מחוות זוגיות ורומנטיקה. אהבה לא פעם נמדדת בתמונות בשוקולד, מסעדות ותמונות סלפי המנסות להוכיח – הנה אנחנו אוהבים. אבל אהבה עמוקה ומשמעותית לא תמיד נראית כך, ולא תמיד מצטלמת טוב.

המשאלה להיות נאהבים

אהבה היא משאלה שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו – להיות נאהבים כפי שנאהבנו בראשית חיינו, כמו אהבת אם. למעשה, אנחנו נבראים מתוך קשר, נולדים לתוך קשר של הורה-ילד, וממשיכים לאורך כל חיינו לחפש את הקשר האימהי הראשון. המשאלה מזקקת בתוכה את הרצון שלנו להיות מוכלים, בטוחים ונראים בעיני האחר. אל מול זה, הפחד הגדול ביותר שלנו הוא להיות לא נאהבים – להימצא בקשר לא בטוח, לא מוכל ובלתי נראה – מה שנחווה בעינינו כחוויה של כיליון.

הפסיכואנליטיקאי דונאלד ויניקוט התייחס לאהבה כעמדה נפשית שנולדת בקשר הראשוני אצל האם ומתרחבת משם לכלל היחסים האנושיים. לטענתו, אהבה נולדת מתוך החזקה (Holding) – מהיכולת הטבעית של הדמות המטפלת להחזיק פיזית ונפשית את התינוק. להחזיק הכוונה להוות דמות יציבה, בטוחה ורגישה שמאפשרת לילד להיות על מכלול צרכיו ובהמשך לפתח נפרדות מהדמות המטפלת ולפתח בתוכו אוטונומיה ועצמאות. ויניקוט לא התייחס לאהבה רומנטית, אלא לאהבה יציבה ובטוחה בקשר, שתשפיע בהמשך על יכולת התינוק לפתח קשרים בריאים בחייו.

בעיניו אהבה שכזו מפתחת אותנטיות (True self) בקשר ומאפשרת לתינוק ולאדם להיות הם עצמם על מכלול צרכיהם הרגשיים והפיסיים. עמדה זו, מקדמת אותנטיות ומונעת זיוף בקשר (חוסר אותנטיות- False self).

כשאהבה פוגשת מצוקה נפשית

אך מה קורה כשאהבה לא מצטלמת טוב? כשאנשים נלחמים על האהבה בחייהם אל מול אתגרים נפשיים המאיימים על הקשר? על היכולת להמשיך ולקיימה?

ויניקוט יכול להוות קול מרגיע ומנרמל גם עבור משפחות של נפגעי נפש. ויניקוט מלמד אותנו שאהבה אינה נמדדת ביכולת לרפא, אלא ביכולת להישאר נוכחים. משפחות רבות חוות כישלון ואשמה, ואנו שומעים קולות שאומרים: "לא הצלחנו לסייע", "לא מנענו את המשבר הנפשי" ,"לא ראינו שזה מגיע" ועוד. ויניקוט יענה בצניעות ויתייחס לאהבה כיכולת להיות נוכחים ולהחזיק את הנוכחות הבטוחה והיציבה גם במצבי משבר אקוטי: "אני כאן עבורך גם כשקשה", "אני אתך בהתמודדות" – עמדה בסיסית וכה משמעותית במיוחד בזמנים כה מאתגרים עבור בני המשפחה.

מי מחזיק את המחזיקים?

ויניקוט מזכיר שגם האם, המושקעת כל כך בטיפול בתינוקה, זקוקה בעצמה לסביבה מחזיקה, אוהבת ותומכת.
באותו אופן, בני משפחה שמושקעים יום-יום במלאכת האהבה וההחזקה של בן משפחה מתמודד – זקוקים גם הם לסביבה תומכת ולא להיות לבד. כאן נכנסת לתמונה הקהילה, קבוצות התמיכה ואנשי מקצוע. אלו מאפשרים לבני המשפחה לעצור לרגע, לא להחזיק הכל לבד, להישען ולהיות מוחזקים בעצמם.

קהילה, קבוצות תמיכה ואנשי מקצוע מאפשרים לבני המשפחה לעצור לרגע, להישען, ולהיות מוחזקים בעצמם.

ואולי, בסופו של דבר, אהבה ובריאות נפשית נפגשים במקום פשוט אך עמוק: לא ביכולת להיות חזקים ומוחזקים כל הזמן, אלא ביכולת לא להיות לבד, לאהוב, וגם לאפשר לעצמנו לקבל אהבה.

• ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחתית ארצית באנוש

The post אהבה שלא תמיד מצטלמת טוב appeared first on מילם.

על דינמיקה הורית משתנה בהתמודדות עם משבר נפשי

משבר נפשי של בן או בת משפחה משפיעים על האיזון המשפחתי הקיים ומפרים את הסטאטוס קוו המשפחתי. חוסר איזון זה עשוי לערער את מימוש הצרכים של חברי המשפחה בזמן המשבר הנתון. אלו נדרשים להתגייס לטובת האירוע והאדם המתמודד ולתת מענה לכל הצרכים האינטנסיביים שמתעוררים – תמיכה, גיוס גורמי טיפול, השקעה כספית ורגשית ועוד. לא פעם היענות זו, עשויה לבוא על חשבון צרכיהם של יתר חברי המשפחה לאורך זמן.

ההורות במצב זה חוזרת להיות הורות אינטנסיבית ושונה מלפני המשבר ודומה להורות לאדם בשלב התפתחותי צעיר בהרבה. ההורה נדרש לא פעם לסייע בשמירה על היגיינה, צריכת מזון, סידור מקום מחייה מותאם ועוד. הרבה מהתפקודים של האדם עוברים לאחריות ההורה.

מהתגייסות אינטנסיבית לתנועה לקראת שיקום

הדרישות ההוריות בתקופה זו הופכות את ההתמודדות עם המשבר הנפשי לאינטנסיבית ולנטל משמעותי מתמשך ושוחק. ככל שהאדם המתמודד נכנס לתהליך של שיקום וטיפול, צרכיו משתנים, ומשתלבות מסגרות ואנשי מקצוע שמסייעים להורים בהיענות לצרכים האינטנסיביים. בנוסף, האדם בהדרגה מחזיר לעצמו את התפקודים ומבקש בתוך הקשר לשוב להיות מובן, נפרד ועצמאי.

תהליך זה הינו קריטי הן במישור האישי של האדם המתמודד אך גם במישור של הקשר הורה – ילד.

ההורה נדרש לבסס "הורות מותאמת" – מושג שמצריך התאמה וגמישות לצרכים המשתנים למעבר מאינטנסיביות במתן מענה לצרכים ובמעורבות ההורה בזמן משבר לתהליכי שיקום והחלמה, שדורשים מההורה לנוע לשחרור המעורבות האינטנסיבית ויצירת מרחב בטוח ועצמאי יותר עבור האדם.

הורות מותאמת: שינוי, אתגר והנעת תהליכים משפחתיים

ה"הורות המותאמת" מהווה ציר חשוב בדינמיקה של האדם המתמודד והוריו, במיוחד בתהליכי שינוי. היכולת של ההורה לעבור להתמקמות שונה בקשר הן במצבי המשבר והן במצבים של שיקום והחלמה – הינה משאב חיוני ומרכזי בתהליכי ההחלמה של האדם.

ה"הורות המותאמת" לא פעם נבחנת באתגריה גם במצבים של הימנעות מטיפול. למעשה במציאות זו, האדם שרוי במשבר כרוני ומסרב לכל תנועה של שיקום וטיפול. ההורים במשך הזמן נדרשים להיות בהתאמה שונה ואחרת למצב זה של הימנעות. ההימנעות תדרוש תנועה שתגיע מההורים ותניע בהמשך בהדרגה שינוי, זאת עוד לפני התנועה שמתרחשת אצל המתמודד. כידוע טענה זו, מתבססת על דינמיקה משפחתית במצבים של תקיעות ושינוי. שהשינוי לא בהכרח מחויב מהאדם המתמודד, האפשרות לשינוי שתשפיע על כלל המערכת המשפחתית יכולה להיווצר אצל ההורה שישפיע כאדוות על תהליכי ההנעה לשינוי אצל המתמודד.

תפיסה זו, של הורות מותאמת מהווה אתגר רגשי ובינאישי עבור ההורים. התנועה שנדרשת מהם משלבת בתוכה הרבה רגשות טעונים של חרדה, תסכול, חוסר אונים ולעיתים גם בלבול ביחס לתפקידם המשתנה.

על רקע זה, חשוב שמהלכים אלו יתפתחו בליווי טיפולי מותאם, המאפשר להורים לעבד את רגשותיהם, להבין את הדינמיקה המשפחתית המשתנה, ולבסס עמדה הורית גמישה ומודעת יותר. הטיפול במילם מהווה עבור המשפחה עוגן ומרחב בטוח, התומך בתהליכים אלו ומסייע בהנעת שינוי מיטיב עבור כלל בני המשפחה.

-ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות ארצית.

The post הורות מותאמת appeared first on מילם.

ההתייחסות ההיסטורית למחלות נפש נעה ממודל רפואי למודל פסיכו-סוציאלי ושיקומי. שורשי תפיסת ההחלמה טמונים בשינויים אלו. מושג ההחלמה מאגד בתוכו תפיסה ערכית ומקצועית שתפסה תאוצה בעשורים האחרונים ונחשבת כמהפכה מקצועית בתחום.
מטרת השיקום הפסיכיאטרי היא ליצור תנאים שיאפשרו החלמה ושילוב בקהילה. השיקום מתמקד בפעילויות העוזרות לנפגע להשתלב בתפקודים מגוונים, כמו עבודה, לימודים, חברה. תהליך השיקום הפסיכיאטרי משלב תפיסה של מיקוד בנפגע הנפש ובסביבה במטרה להעלות את רמת תפקודו. תפיסת השיקום תרמה למעבר מהתבוננות ממוקדת מחלה לזווית רב-ממדית המתייחסת לאדם ולהתמודדותו בהקשר המלא של חייו (Anthony, 1993). ההרחבה קיבלה ביטוי בהתפתחות ואימוץ מושג "ההחלמה" שהחל להופיע בספרות המקצועית בתחילת שנות ה-90. גישה זו הנחילה ידע, ערכים, מיומנויות ותפיסות, אשר רואות את האדם במרכז ואת יכולתו להשתנות, להחלים, לחיות חיים מספקים, בעלי תקווה התורמים לו ולסביבתו, למרות המגבלות שמציבה בפניו מחלתו (Deegan,1996). בדרך זו מושג ההחלמה מסמן את השינוי הבסיסי בתחום בריאות הנפש, לפיו השימוש בטיפול התרופתי הוא אסטרטגיה אחת מתוך מגוון אסטרטגיות קיימות לשיפור איכות חייהם של נפגעי הנפש.

בין החלמה קלינית להחלמה אישית

ההגדרה למושג ההחלמה כוללת חזרה למצב נורמלי, קודם טרום המחלה. חשוב לציין, כי בהתייחסות למושג 'החלמה' (recovery) לא מדובר בריפוי (cure), שכן ריפוי משמעו הכחדת המחלה, וטרם נמצא ריפוי למחלות נפש קשות (רועה ועמיתיו, 2005 ; Anthony, 1993). ההגדרות למושג ההחלמה הן רבות ומגוונות. למרות הניסיונות הרבים להגדיר את מושג ההחלמה הוא עדיין עמום ומעורפל, דבר המקשה על ההתייחסות המחקרית והפרקטית למושג זה. ניתן להבחין בשתי קטגוריות עיקריות להגדרת המושג: החלמה קלינית והחלמה אישית.

החלמה קלינית: ההחלמה הקלינית מתרחשת כאשר האדם עם הפרעה פסיכיאטרית מגיע למצב, שבו הסימפטומים של המחלה פוסקים ונעלמים לאורך תקופה ארוכה ויציבה. התייחסות זו מייצגת את המודל הרפואי, מתמקדת בתיאור ההחלמה בהקשר של ריפוי מסימפטומים, ומקורה במחקרים קליניים ומחקרי אורך של אנשי מקצוע בתחום. מאפייני ההחלמה הקלינית הם:
1. החלמה עקב תהליך ריפוי ממושך.
2. תוצאה הנמדדת בתצפית אובייקטיבית על בסיס הפחתה בסימפטומים הקליניים.
3. החלמה מוערכת על ידי מומחים קליניים ולא על ידי חווית המטופל בלבד.
4. המושג אינו משתנה דרך פרספקטיבות אינדיבידואליות שונות.

ישנה אבחנה בין תהליך ההחלמה ל"החלמה כתוצאה". ה"החלמה כתוצאה" הינה התוצר של התהליך כולו. היא כוללת התייחסות לעשרה מרכיבים ותוצרים של התהליך כולו. מרכיבים אישיותיים כגון: הערכה וזהות עצמית יציבה. מרכיבים תפקודיים: תעסוקה, תפקוד ומעורבות חברתית בקהילה, קשר משפחתי, ומרכיבים קליניים: רמיסיה בסימפטומים של המחלה. בנוסף בהתייחסות לתהליך ההחלמה מדגישים את החשיבות של תהליך השיקום סביב הקניית מיומנויות תפקוד ומרחיבים את ההתייחסות לחשיבות מקדמת של המערכת התמיכתית בתהליך ההחלמה ובמיוחד תפקיד המשפחה כתומכת באדם עצמו ובשימוש בהתערבויות קוגניטיביות התנהגותיות להתמודדות עם המחלה ולהפחתת סימפטומים.

החלמה אישית: ההגדרה למושג ההחלמה האישית עוצבה על ידי צרכני שירותי בריאות הנפש, שיצאו נגד ההגדרה הקלינית (Anthony, 1993). לטענתם, ההגדרה הקלינית אינה רלוונטית ויעילה בבריאות הנפש מאחר שתהליך ההחלמה הוא אישי, לפיכך יש צורך בגישה המתייחסת למרכיבים סובייקטיביים – חווייתיים של התהליך. לגישתם ההחלמה האישית היא אפוא מושג רב-פנים וחדשני, אשר תוכנו נקבע על ידי האדם השואף להיות בתהליך החלמה. לכן כל ניסיון להגדיר או למדוד מושג זה יהיה מוגבל ולוקה בחסר . הגדרה זו תרמה לתפיסת ההחלמה התבוננות על המושג, כתהליך אישי, עמוק וייחודי של שינוי גישות, ערכים, רגשות, מיומנויות, מטרות ותפקידים של האדם. החידוש בתפיסה זו הוא השינוי במעמדו של החולה מפסיבי לאקטיבי בתהליך, והמטרה היא בניית זהות עצמית חיובית ונפרדת מהמחלה. חוקרים שונים מדגישים היבטים מגוונים של ההחלמה האישית. אנתוני (Antony, 1993) מגדיר החלמה "כדרך לחיות חיים מספקים למרות המגבלות הנגרמות מהמחלה" (שם, 527). הוא מוסיף כי החלמה מתרחשת כאשר נפגעי נפש מגלים את כוחותיהם ויכולתם, המאפשרים להם לפתח זהות חדשה, מטרות אישיות, התקדמות בתפקודים השונים, ובכך לצמוח לצד מחלת הנפש. אנתוני (Anthony, 1994) מחדד כי ההחלמה אינה משנה את עצמת האירוע או המחלה, אלא שהאדם משתנה והמשמעות של אירועי חייו משתנים. לכן ההגדרה למושג ההחלמה האישית היא סובייקטיבית ומתבססת על חוויית המחלים והדרך שבה הוא מבנה את נרטיב ההחלמה. דיגן (Deegan, 1996) טוענת כי רעיון ההחלמה אינו מתייחס לנורמליזציה של המתמודד, אלא לדרך שבה מתאפשר למתמודד להפוך למיוחד בדרכו. דיגן (Deegan, 1988) שופכת אור על תהליך הטרנספורמציה מתפקיד החולה לתפקיד האדם המתפקד והמעורב בחברה, ומתמודד לצד תפקוד זה עם מוגבלותו. לטענתה, זהו החלק המורכב ביותר בתהליך, הכולל שינוי בתפיסות חיים ובניית זהות חדשה. אנתוני (Anthony, 1994) מוסיף לתהליך זה, כי המחלימים ממחלת נפש צריכים להחלים לא רק מתפקיד החולה, אלא אף מהסטיגמה של המחלה. מדובר בהחלמה מחוויה נחותה ותלויה, מההשלכות של העדר תעסוקה ושבר החלומות – החלמה היא התעלות מעל המחלה והמגבלות.

-ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות ארצית.

The post מהי החלמה בבריאת הנפש? appeared first on מילם.

הנעה לשינוי הינו מרכיב חשוב בבריאות הנפש ככלל ובשיקום בפרט. למוטיבציה לשינוי היבטים רבים ומורכבים דווקא בבריאות הנפש. בתהליכי השיקום – המוטיבציה מהווה מרכיב מניע לתהליך המחייב אמונה עצמית, תקווה ובטחון בדרך. כל אלה לא פעם מתערערים אל מול כוחה של החרדה משינוי. אי לכך, פותחה הגישה המוטיבציונית שכוללת לא מעט מודלים וכלים לקידום המוטיבציה בקרב נפגעי נפש. מטרת הגישה המוטיבציונית אינה ליצור מוטיבציה יש מאין, אלא לחזק מוטיבציה באשר היא קיימת. גישה זו מתייחסת למושג מוכנות לשינוי. מוכנות לשינוי אינה תכונת אישיות. היא פונקציה של קשר בינאישי הנוצר בתהליך הטיפול והשיקום שמטרתו להניע אדם להיות מוכן לשינוי.

כיצד להניע שינוי בתהליך השיקום?

שני כלים מרכזיים בגישה הינם הריאיון המוטיבציוני והכלי להערכה ופיתוח מוכנות לשיקום. כלים אלו מהווים הכנה משמעותית לבניית תכנית אישית במצבים של תקיעות ואו אמביוולנטיות בהקשר להנעת התהליך עצמו.

הריאיון המוטיבציוני הינו כלי מבוסס ראיות המסייע בחקירה ובפתרון של מצבים אמביוולנטיים כלפי השינוי. בכלי נעשית עבודה בעזרת אסטרטגיות להגברת מוטיבציה וחיזוק מחויבות לשינוי, תוך התייחסות להתנגדות וחיזוק תחושת המסוגלות העצמית בתהליך השינוי.

הבסיס הערכי לראיון המוטיבציוני הוא הטיפול ממוקד אדם (Person Centered Treatment)  של הפסיכולוג האמריקני קארל רוג'רס. לבסיס הערכי הזה יש בגישה המוטיבציונית כמה משמעויות. האדם הוא המומחה לבעייתו והוא זה שימצא את הדרך לשינוי בעזרתו של איש המקצוע. התהליך כולו שייך לפונה בלבד והוא זה שמוביל את תהליך השינוי, לא המטפל. לכן אין זה תפקידו של המטפל לפתור בעיות, לקבל החלטות או לשכנע.

מודל הערכה ופיתוח מוכנות הינו כלי להערכת מוכנות לשיקום הבנוי מתהליך מובנה ושיטתי הנעשה באופן פרטני. מטרתו לסייע לאדם לקבל תמונת מצב עדכנית לגבי מידת המוטיבציה והידע לקראת בניית תכנית אישית והבנה ביחס לגורמים מעכבים ומקדמים לשינוי. בתהליך נעשית בדיקה והערכה בנוגע למוטיבציה הפנימית והחיצונית לשינוי.

ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות ארצית

The post הנעה לשינוי – בין רצון, פחד ותקווה appeared first on מילם.

הסוציולוג והפסיכולוג פרופ' רוטנברג הדגיש את חשיבותה של התקווה כיסוד נפשי. לטענתו, התקווה הייתה לאורך ההיסטוריה יסוד אנושי התלוי בגורם חיצוני, המצוי מעבר למציאות הנוכחית שלנו, שכן היתה מבוססת על האמונה שהסבל והקושי של החיים האנושיים הם רק שעל בדרך לחיי העולם הבא.  תקווה אשר מוכוונת אל העתיד אינה נוצרת מתוך ריק והיא תמיד מתהווה מתוך התייחסות אל העבר. האופן בו אנו מפרשים את העבר משפיע על היכולת שלנו לכתוב את העתיד ולייצר לקראתו תקווה. לכן האדם הינו האמצעי לעיצוב התפיסה של התקווה בתוכו. ניתן להתבונן על העבר ולהכיר בקושי שהיה בו, אך לצד זאת למצוא בו גם ניצוצות חיוביים, ובדרך זו להסתכל אל העתיד. כל עוד מחזיקים את קשיי העבר לצד האופטימיות והתקווה, ניתן לשרטט בתוכה את חשיבותה של התקווה כיסוד נפשי.

התקווה כצעד ראשון בתהליך ההחלמה

על מנת להביא לשינוי העמדה ביחס לתקווה, ובכך לצקת משמעות חדשה בחיינו, עלינו להביא לשינוי בעמדתנו הפנימית. כלומר, התקווה היא שינוי הגישה ביחס לעתיד, מעין התכווננות בהווה לקראת עתיד שיהיה טוב ממנו. כאשר מבינים שחווית הזמן העמוקה ביותר היא חווית זמן פנימית, שהעתיד אינו מושג של רצף אלא של ציפייה, אפשר להבנות מונחים חדשים של זמן. דווקא בנקודה בה סופיות האדם יכולה להטיל אימה, יכולה להתעורר התקווה. המשמעות העמוקה לקראת עתיד טוב מההווה, איננה ציפייה לאפשרות אחת, שכן הדמיון איננו אחד (אחרת יהיה גזור מן ההווה); העתיד הוא מספר רב של אפשרויות שונות.

ואם נתבונן על קונטקסט בריאות הנפש והתמודדות עם משברים נפשיים – מה תפקיד התקווה בתהליך ההחלמה? רוב החוקרים רואים במרכיב התקווה מרכיב מרכזי בתהליך ההחלמה. לעתים התקווה היא הצעד הראשון בתהליך ההחלמה (Deegan, 1996). התקווה כוללת את האמונה ששינוי עשוי להתרחש, ומשמשת מקור לאמביציה לשינוי. אנשים לא יפעלו למען שינוי אם אינם מאמינים שיתרחש.

למצוא עוגנים של תקווה

חוויית התקווה כוללת בתוכה כמה אלמנטים משמעותיים: הציפייה להשגת המטרה, מימוש המטרה, אוריינטציה לעתיד ומרכיב בין-אישי בתמיכת הסביבה בתקווה. כמו כן, נמצא כי אין קשר ממשי בין תקווה ומצב בריאותי. התקווה היא משמעותית במיוחד כאשר המשאבים האישיים נחלשים או במצב אישי מאוים.

ובהקשר לתקופה הנוכחית, בה אנו חווים ההתמודדות עם אובדן, כאב, חוסר אונים ואתגר גדול להיאחז בתקווה – עלינו לעבוד על מנת לייצר מרחב נפשי המסוגל להתבונן על העבר העכשווי (השנה החולפת) וברצף להמשיך להתבונן אל העתיד ולמצוא עוגנים של תקווה. זאת מאחר והתקווה מהווה מרכיב ויסוד נפשי שמקדם בריאות נפשית עבור כל אחד מאיתנו ועבור כולנו כמדינה ולאום.

*ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות ארצית בעמותת אנוש

The post עוגנים של תקווה appeared first on מילם.

בחירה היא תהליך של קבלת החלטה בין אפשרויות שונות. זוהי היכולת האנושית לבחור מתוך מגוון אפשרויות את הפעולה או המצב הרצוי. בחירה יכולה להיות מודעת או לא מודעת, פשוטה או מורכבת, ותהליך הבחירה עצמו יכול להיות מושפע מגורמים שונים כמו רצונות, צרכים, ערכים, ומידע זמין.

על בחירה ותהליך ההתפתחות

אם נתבונן על התפתחות האדם – כמובן שתינוק בן יומו עדיין נעדרת ממנו זכות הבחירה והוריו הם אלו העושים את הבחירות עבורו בהתאמה לצרכים של הילוד ולשלב ההתפתחותי.

תיאורית השלבים או התאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון היא תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית, שפותחה על ידי ג'ואן ואריק אריקסון. התאוריה מתארת את מהלך החיים מינקות עד שיבה כסדרה בת שמונה שלבים. תיאוריה זו מתייחסת לנושא הבחירה כאמצעי מרכזי לפיתוח אוטונומיה. לטענת התיאוריה, בשלב השני, בגילאים 1.5-3, התינוק זקוק למרחב של בחירה שיינתן לו בתוך היחסים עם הוריו. זאת על מנת לפתח אוטונומיה ועצמאות בהתאם לשלב ההתפתחותי, כך שיחוש לאט ובהדרגה את מסוגלותו ועצמאותו.

כלומר, הבחירה ניתנת לאדם כחלק מתהליך התפתחותי, ומחויבת על מנת לייצר מרחב אוטונומי ובריא בהתאם לשלב ההתפתחותי. לאט ובהדרגה גם בהתמודדות עם גבולות הבחירה, האדם בונה ומעצב את עצמאותו.

איך משפיע המצב הנפשי על יכולת הבחירה?

מרכיב הבחירה הופך למרכזי גם במצבים של התערערות נפשית, בהם החולי והמשבר הנפשי מערער את יכולתו של האדם לבחור. למעשה, המצב הנפשי הופך לשולט ביכולת הבחירה והעצמאות. כחלק מתהליכי שיקום והחלמה, כשהחולי והמשבר הנפשי מתייצבים, האדם זקוק להשיב לעצמו את הזכות לבחירה מחודשת. זכות זו, חשוב שתתאפשר גם בתוך יחסים שיקומיים ורפואיים כמו-גם, בתוך יחסים משפחתיים. לא פעם בני המשפחה חווים חרדה גדולה מהמרחב האוטונומי שהאדם משיב לעצמו, גם בשל הפחד להישנות המשבר הנפשי וגם היעדר הביטחון בבן המשפחה. זכרו כי שלב זה הינו קריטי בהתפתחות ההחלמה של האדם והשבתו לכוחות האוטונומיים והבריאים בנפשו. אל תהססו לאפשר ולתת לאדם בחירה, כיוון שמדובר במנגנון שיפחית תלות ויקדם עצמאות. רק כשאדם חש שהסביבה מכירה ביכולתו לבחור, גם החוויה שלו מול עצמו מתעצמת ומתחזקת. הבחירה כמו גם, מרכיבים נוספים, מהווה מרכיב תוך אישי אך גם מרכיב בינאישי משמעותי. ההתפתחות האישית תמיד מושפעת ומשפיעה ביחסי גומלין מהסביבה הקיימת שכוללת: משפחה, קהילה, אנשי טיפול ושיקום.

The post משמעות הבחירה בבריאות הנפש appeared first on מילם.

אנחנו עוברים ימים כואבים ומורכבים.

ידוע שבתקופות אי ודאות וחוסר אונים, אחד הדברים שיכולים לסייע לנו זה לא להישאר לבד.

כך, עצרנו לשעה ורבע- כ-100 איש לשמוע הרצאה "אי בודד בים סוער", בה קיבלנו הסברים וכלים להתמודדות עם המצב הנוכחי. תודה לד"ר שירה פגורק אשל, שהתגייסה בהתנדבות לטובת משפחות מילם.

מרכזי מילם ממשיכים לעבוד בימים אלו, בוודאי מרחוק וככל שניתן גם באופן פרונטלי, בכפוף להנחיות. מוזמנים לפנות!

כמו כן, פתחנו בעמותת אנוש קו תמיכה מיוחד לרגל המצב: הקו אנושי לכל מי שחווה קושי, מחפש אוזן קשבת לחלוק ולהיתמך.

בתקווה לימים טובים, בתפילה להחזרת השבויים הביתה בשלום, החלמה מהירה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.

למצגת ההרצאה >

להקלטת הזום >

The post כלים להתמודדות עם חוסר ודאות בעקבות המצב הבטחוני appeared first on מילם.

לקריאת הכתבה >

The post נקודות של אור בתוך הקושי: לגדל ילדה שסובלת מסכיזופרניה appeared first on מילם.

יש רבבות אנשים כמונו, שנראים רגילים כשאנו פוגשים אותם או עוברים לידם: בחנויות, בפארקים, בבתי-ספר, בקולנוע, במכללות, במרפאות ובכל מקום. ייתכן שעובדים איתם בכל יום, יוצאים איתם בכל יום ויכול להיות שהם שכנים שלנו. הכול נראה רגיל.

אבל רבים מאותם אנשים מסתירים התמודדות קשה שלא נראית לעין, משום שאין סימנים חיצוניים ברורים. התמודדות שמסעירה את חייהם ואת חיי הקרובים אליהם.

יש שתי קבוצות מתמודדים הקשורים באופן אינטימי אחת לשנייה. הראשונה היא מתמודדי נפש מכל הסוגים. המחלות הללו משתקות אותם באופן פיזי ונפשי. 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה. כל השנה.

בקבוצה המתמודדים השנייה נמנים יקיריהם של מתמודדי הנפש. הורים של…, בני ובנות זוג של…, ילדים של…, אחים ואחיות של…, וגם חברים קרובים של… זו התמודדות של 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה. כל שנה.

אני וזוגתי, כ-20 שנה, אנו הורים של מתמודדת. 20 שנה מנסים לעזור ולא מבינים מה יש לילדה היפה, החכמה, הכישרונית, האכפתית, האוהבת. הייתה התייעצות עם עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, פסיכיאטריות. נטילת תרופות. התמודדות מול משרדי הרווחה וביטוח לאומי האטומים. בכל אלה, השתדלנו לתמוך בה באופן כלכלי ונפשי.

אני וזוגתי חווינו אבדה קשה ביותר כהורים לפני 25 שנים. ההתמודדות של 25 שנים לא שוכחים, אבל היא כן מתרככת עם הזמן. היא מלאה בעליות וירידות. זו רכבת הרים. לאורך שנים ליוותה אותנו הרגשה שאנחנו לבד במערכה. הרגשה של עצב. הרגשה של בושה. הרגשה של חוסר אונים. הליכה במקום.

כל זאת עד לפני שבוע. בשבוע שעבר השתתפנו בכנס של 'מילם', מרכז ייעוץ למשפחות מתמודדים. שם הכנס היה 'רוחות של תקווה' והוא התקיים במלון באילת, יומיים. 250 משתתפים, הורים, בני ובנות זוג, אחים ואחיות, ילדים וחברים. ביחד, כמונו. אנחנו לא לבד במערכה. יש תקווה. יש אלפים כמונו, מתמודדים. דיברנו, בכינו, צחקנו יחד. העיקר שמבינים שיש עם מי לדבר, לחלוק, להתייעץ, להישען, לתמוך ולהיתמך. יש אור בקצה המנהרות של רכבת ההרים. אנחנו לא לבד. יש תקווה.

יש מרכזי 'מילם' בכמה ערים בארץ, כולל אילת. כבר במשך שלושה שבועות אנחנו נפגשים המנהלת בסניף אילת. היא מלאך – מייעצת לנו איך להתמודד, עוזרת, מרגיעה, מחבקת ומתכננת איך להתקדם מול הרשויות.

לסיכום, אם אתם מכירים קרובי משפחה או חברים שאתם יודעים שמתמודדים כמונו, יש מקום בו אפשר לקבל אוזן קשבת, חיבוק וסיוע."

The post מכתב תודה למילם אילת appeared first on מילם.