בדיקות ואשפוז מרצון ובכפייה (בהליך אזרחי)

תמצית  הסעיפים הנוגעים בדבר מחוק לטיפול בחולי הנפש

אשפוז מרצון 

חולה יכול לבקש להתאשפז מרצונו בבית חולים. במקרה כזה יחתום על הסכמה לאשפוז מרצון ולקבלת טיפול.

חולה שאושפז מרצון ומבקש להשתחרר יחתום על טופס בקשה לשחרור, ויש לשחררו תוך 48 שעות, אלא אם המנהל הרפואי של בית החולים פונה לפסיכיאטר המחוזי ומבקש הוראת לאשפוז כפוי. אם הפסיכיאטר המחוזי לא נתן הוראה כזו תוך 48 שעות מבקשת החולה להשתחרר, יש לשחרר את החולה מבית חולים.

 

לגבי קטינים –

אחראי על קטין (הורה, הורה מאמץ או אפוטרופוס) רשאי לבקש אשפוז הקטין בבית חולים, ולהסכים בשמו לאשפוז ולטיפול בו. אשפוז קטין בהסכמת  האחראי אליו לא יעלה על חודשיים.

כאשר מדובר בקטין שמלאו לו 15 והוא מסרב לאשפוז – לא יאושפז אלא באישור בית משפט. ואם נוכח בית החולים כי הוא מאושפז בניגוד לרצונו, עליו לדווח על כך לפקיד סעד שיביא את העניין בפני בית משפט.

קטין שמלאו לו 15 יכול גם לבקש להתאשפז מרצונו, אבל צריך הסכמה של האחראי אליו, ואם אין כזו – יש צורך באישור ביל משפט.

לגבי קטין מתחת לגיל 15 אין צורך באישור בית משפט לאשפוז, אולם אם בית החולים נוכח שהקטין מסרב לאשפוז, צריך לדווח על כך לפקיד סעד, וזה יביא את העניין בפני וועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער שתחליט אם אין דרך אחרת לטיפול בקטין (ללא אשפוז), ותורה על המשך האשפוז או על שחרור. ועדה כזו יכולה להורות על הארכת תקופת האשפוז מעבר לחודשיים (לתקופה של 3 חודשים מדי פעם).

אחראי על קטין, פקיד סעד או קטין שמלאו לו 15 וכן מנהל בית החולים יכולים לפנות בכל עת לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לילדים ולנוער בבקשה לדיון נוסף בעניין אשפוזו של הקטין.

 

 

אשפוז שלא מרצון ללא הוראת אשפוז

חולה שנבדק בבית חולים ונמצא כי הוא חולה וכתוצאה ממחלתו נפגם כושר השיפוט שלו או כושר לביקורת המציאות, והוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי – המנהל הרפואי של בית חולים רשאי לאשפז אותו בניגוד לרצונו וללא הוראת אשפוז ל-48 שעות. מעבר ל-48 שעות – רק בהסכמת החולה או לפי צו אשפוז של הפסיכיאטר המחוזי.

 

לגבי קטין  שהובא בידי פקיד סעד – שנמצא כי קיימת אפשרות של ממש שהוא חולה במחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית קשה העלולות לסכן אותו או אחר סיכון פיזי מיידי  (גם בלי כושר שיפוט או מציאות פגומים) – אפשר לאשפזו בניגוד לרצונו  ל-48 שעות , ולאחר מכן רק אם ניתנה הסכמת האחראי, הסכמת הקטין (אם הוא מעל 15) או שבית משפט הורה על אשפוזו.

 

בדיקה כפויה

פסיכיאטר מחוזי יכול להורות על בדיקה פסיכיאטרית דחופה אם ראה שאדם חולה וכתוצאה מכך פגום כושר השיפוט או כושר ביקורת המציאות שלו + הוא עלול לסכן אלת עצמו או אחר סיכון פיזי מיידי + הוא מסרב להיבדק בידי פסיכיאטר.

לגבי קטין –  הפסיכיאטר יכול להורות על בדיקה דחופה על פי בקשת פקיד סעד אם ראה שהקטין חולה במחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית, והמחלה עלולה לסכן את עצמו או אחר סיכון פיזי (*אין התייחסות לכושר שיפוט לקוי כמו לגבי בגיר)

 

בדיקה כפויה לא דחופה

פסיכיאטר מחוזי יכול להורות על בדיקה פסיכיאטרית  לא דחופה כשיש לפניו אם ראה שהאדם חולה וכתוצאה מכך כושר השיפוט או כושר ביקורת המציאות לקויים, והוא מסרב להיבדק בידי פסיכיאטר, ובנוסף נתקיים בו אחד התנאים הבאים:

הוא עלול לסכן את עצמו או אחר סיכון פיזי שאינו מיידי,

או: יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה,

או: שהוא גורם סבל נפשי חמור לזולתו באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו,

או: הוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש.

הוראת בדיקה כפויה לא דחופה תהיה בתוקף במשך 10 ימים מיום שניתנה.

 

אשפוז כפוי

צו שהאדם יובא לבית חולים ויאושפז בו בדחיפות – בצו של פסיכיאטר מחוזי, על סמך בדיקה פסיכיאטרית  כאשר נוכח  האדם החולה וכתוצאה ממחלתו פגום במידה ניכרת כושר השיפוט שלו או הכושר לביקורת המציאות + הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי כתוצאה ממצבו זה.

צו שהאדם יובא לבית חולים ויאושפז בו  לא בדחיפות –  כאשר מתקיימים התנאים של בדיקה כפויה לא דחופה (ר' סעיף קודם),  כתוצאה מהמחלה. כשמדובר על אשפוז כפוי לא דחוף –  יש למלא את ההוראה בתום 24 שעות מאז שניתנה כדי לאפשר הגשת ערר. ואם יוגש ערר לוועדה הפסיכיאטרית- יידחה ביצוע ההוראה.

תוקף ההוראה לאשפוז כפוי – 10 ימים (כלומר – אפשר לבצע אותה לתוך 10 ימים מיום שניתנה)

תוקף האשפוז הכפוי –  שבוע ימים, אך הפסיכיאטר המחוזי יכול להאריך בשבעה ימים נוספים.

מעבר לכך – הוועדה הפסיכיאטרית היא שיכולה להאריך  בשלושה חודשים, ובמידת הצורך הוועדה יכולה להאריך מדי פעם בשישה חודשים.

במקרה שהוועדה האריה את האשפוז לתקופה העולה על 3 חודשים – החולה או קרוב שלו או אפוטרופסו יכולים לפנות אליה בתום שלושת החודשים בבקשה לדיון נוסף בעניין האשפוז.

על הוראת אשפוז או על סירוב לתת הוראת אשפוז יכול כל אדם לערור בפני הוועדה הפסיכיאטרית, והיא צריכה לדון בכך תוך 5 ימים מהגשת הערר.  הוועדה יכולה לאשר את ההחלטה, לבטל אותה או לשנות אותה.

 

הוראה לטיפול מרפאתי כפוי

גם כאשר מתמלאים התנאים לאשפוז כפי שצוין בסעיפים הקודמים, אם הפסיכיאטר המחוזי סבור שאפשר לתת את הטיפול במסגרת מרפאה , הוא יכול להורות על כך (בכתב) ולציין את התקופה הנדרשת לטיפול במרפאה. התקופה לא תעלה על 6 חודשים.

הפסיכיאטר המחוזי יכול לתת הוראה לטיפול מרפאתי גם לגבי מי ששוחרר מאשפוז כפוי וזקוק להמשך טיפול מרפאתי  לתקופה עד 6 חודשים.  אפשר להאריך את התקופה  מדי פעם ל-6 חודשים נוספים.

אדם שלא מילא אחר ההוראות לטיפול מרפאתי – אפשר לתת לגביו הוראת אשפוז.

על הוראה לטיפול מרפאתי יכול כל אדם לערור בפני הוועדה הפסיכיאטרית , והיא צריכה לדון בכך תוך 10 ימים מיום הגשת הערר. הוועדה יכולה לאשר את ההחלטה, לבטל אותה או לשנות אותה.

 

לצורך ביצוע הוראת האשפוז הכפוי  או הטיפול  הכפוי  יכול הפסיכיאטר המחוזי לתת הוראות שונות, ביניהן

• כי מבצע ההוראה יקבל סיוע מהמשטרה, ושהשוטר המסייע יוכל להיכנס לבית החולה או למקום בו הוא נמצא כדי לבצע את ההוראה ואף להשתמש בכוח סביר לצורך כך.
• הפסיכיאטר גם יכול לקבוע את בית החולים שבו יאושפז החולה או את המרפה שבה יקבל את הטיפול, וכן את תנאי האשפוז.

ועדה פסיכיאטרית

ועדה פסיכיאטרית – בהרכב של  3 חברי ועדה. משפטן , פסיכיאטר משירות המדינה ופסיכיאטר שאינו בשירות המדינה.

לילדים ונוער – ועדה פסיכיאטרית מיוחדת – הרכב של 5 חברי ועדה: משפטן (הכשיר להיות שופט שלום), פסיכיאטר, פסיכולוג קליני מומחה בפסיכולוגיה קלינית בעל ניסיון מקצועי לטיפול בילדים ובנוער, פסיכולוג חינוכי בעל ניסיון מקצועי בתחום ילדים ונוער ועובד סוציאלי בעל ניסיון מקצועי בתחום ילדים ונוער

**אסור שחבר ועדה שדנה בענייני קטין יהיה עובד של אותו בית חולים.

נוכחות בפני הוועדה הפסיכיאטרית

• נוכחות החולה בוועדה פסיכיאטרית – החולה צריך להופיע בפני הוועדה כדי שתבדוק אותו , ובמידת הצורך יכולה להחליט גם על בדיקה גופנית.
• הוועדה תאפשר לחולה, לקרובו ואם יש להם בא כוח גם לו – להשמיע טענות בפניה.  אם מדובר בערר – הזכות היא גם לעורר ולפסיכיאטר המחוזי. הוועדה רשאית לאפשר גם לאנשים נוספים להשמיע טענות בהפניה, אם לדעתה הם נוגדים לעניין.
• הדיון בוועדה הוא בדלתיים סגורות, ויהיו נוכחים בו החולה ובא כוחו (אם יש לו), והיא רשאית להרשות נוכחות של אנשים נוספים אם לדעתה הם נוגעים לעניין ונוכחותם דרושה.
• הוועדה יכולה להחליט שהחולה לא יהיה נוכח בדיון אם היא סבורה שנוכחותו עלולה לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי.
• החולה זכאי להיות מיוצג על ידי עורך דין בדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית ובדיון בערעור על החלטותיה, ואם  אושפז על פי צו אשפוז או נמצא בטיפול מרפאתי על פי הוראה – זכאי לייצוג של לשכת הסיוע המשפטי
• על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית יכול החולה, קרובו והיועץ המשפטי לממשלה לערער לבית משפט מחוזי תוך 45 ימים מיום שניתנה להם ההחלטה (וגם אז יש זכות ייצוג)
• ***עניין זכות הייצוג לא מתייחס לוועדה פסיכיאטרית לילדים ולנוער.

 

זכויות ומגבלות במסגרת אשפוז

• מנהל רפואי של בית חולים יכול לשחרר חולה מאושפז או לאשר לו חופשה .
• אם חולה או קרובו מתנגדים לשחרור – אין לשחרר אלא באישור הפסיכיאטר המחוזי, ועל החלטתו ניתן לערור.
• אין להעביר חולה מבית חולים אחד לאחר אלא בהסכמתו… אם אין הסכמה – ההחלטה היא של הפסיכיאטר המחוזי, ועל ההחלטה שלו אפשר לערור לפני הוועדה הפסיכיאטרית.
• חולה שאושפז בהוראת אשפוז ועזב את בית החולים ללא רשות או יצא לחופשה ולא חזר – מנהל בית החולים יודיע על כך לפסיכיאטר המחוזי , ואם יחליט על החזרתו לבית החולים הוא יכול לנקוט באמצעים מסוימים (סיוע משטרתי כפי שפורט לפני כן)
• אמצעי כפייה = בידוד או קשירה.  מותר להשתמש באמצעים אלה כלפי מאושפז רק במידה הדרושה לצורך הטיפול הרפואי בו או כדי למנוע סכנה לעצמו או לזולתו.  הוראה להשתמש באמצעים אלה – על ידי רופא, בכתב, ולזמן מוגבל.
• חולה המאושפז מרצונו יקבל טיפול רפואי רק בהסכמתו, אלא אם מדובר בטיפול חירום.
• לחולה שאושפז באשפוז כפוי או מטופל במרפאה על פי הוראה  אפשר לתת טיפול לפי מצבו הרפואי אף אם הוא מתנגד.
• עם האשפוז יקבל החולה טופס המפרט את זכויותיו וחובותיו,  ואין לשלול או להגביל זכויות של חולה אלא אם זה מותר על פי חוק. מנהל בית החולים רשאי להגביל זכויות רק במידה שזה דרוש מטעמים רפואיים, וגם אז לא את כל הזכויות (הזכויות מפורטות בחוק: שליחת מכתבים, קבלת אורחים, קיום קשר אם אנשים מחוץ לבית החולים, החזקת חפצים אישיים) –.
• אין לאשפז אדם בבית חולים רק לשם הגנה עליו או על הציבור – מטרת האשפוז היא מתן טיפול רפואי.
• יש לשתף חולה בתכנית הטיפול בו, ולמסור לו מידע רפואי בקשר למצבו (על פי שיקול דעת הרופא)
• סודיות – מי שבמסגרת  ביצוע החוק הגיעה אליו ידיעה לגבי אדם – חייב בסודיות, אלא בנסיבות מסוימות שהחוק מתיר לגלותה.