היבטים של חירות ושעבוד בבריאות הנפש

חג הפסח מזמין אותנו לחשוב מחדש על חירות ושעבוד, לא רק בהיסטוריה, אלא גם בחיים עצמם. בתוך ההתמודדות עם קושי נפשי, רבים חווים לעיתים תחושה של צמצום, עומס והיעדר בחירה, אך גם בתוך מצבים מורכבים יכולה להיווצר תנועה אחרת, של תקווה, חיבור ומשמעות.
איך קשורים חירות ושעבוד לעולם בריאות הנפש, ומה יכול לעזור לנו לנוע ביניהם?

כשמרגישים משועבדים – גם בלי שלשלאות

המושג “שעבוד” מתייחס לעבדות, למצב שבו אדם אחד הופך לרכושו של אדם אחר ומאבד לגמרי את חירותו. אנו מכירים זאת היטב מהגדת פסח, בה מתואר שעבוד בני ישראל במצרים. זהו אינו מונח מקצועי בבריאות הנפש, אך הוא מתאר היטב חוויה שרבים מהמתמודדים ובני משפחותיהם מכירים.

לעיתים ההתמודדות עם קושי נפשי תופסת מקום גדול כל כך, עד שהיא מצמצמת את תחושת הבחירה והחופש. היום-יום מתמלא במאמץ, בדאגה, בעומס רגשי, ולעיתים גם בתחושת חוסר שליטה או תקיעות.

מה עוד מחזק את תחושת השעבוד?

• שעבוד נפשי – התמודדות נפשית מהווה אתגר יומיומי ומורכב אשר דורש מהאדם המתמודד תשומות רגשיות/נפשיות, פיזיות, מחשבתיות והתנהגותיות, אשר לא מותירות פניות (בעיקר במצבים אקוטיים) להתמודדויות וחוויות נוספות. לא פעם ההתמודדות משתלטת על האדם ונחוות כחוויה של היעדר חירות פנימית. חוויה זו, של השתלטות מעמיקה לא פעם לחוויה של מצוקה וחוסר שליטה, חוסר אונים וחוסר תקווה.
• שעבוד משפחתי – בני המשפחה לא פעם חווים חוויה מקבילה לבן המשפחה המתמודד, כאשר רוב המשאבים שלהם מופנים לתמיכה וטיפול בבן המשפחה המתמודד. בשפה המקצועית מכנים זאת נטל סובייקטיבי ואובייקטיבי. נטל סובייקטיבי מתאר את הנטל הרגשי ואת המצוקה העשויה להתעורר בעקבות כך, והנטל האובייקטיבי מתאר את המשאבים הכלכליים והתפקודיים הנדרשים מבן המשפחה. גם בהקשר זה ניתן להבחין בקשר בין חווית הנטל לבין חוויה של שעבוד, שלא פעם אינה מאפשרת בחירה וחופש.
• תלות בגורמי הטיפול – בני המשפחה והמתמודד עצמו נזקקים לטיפול אינטנסיבי מצד הגורמים המטפלים. הזדקקות זו עשויה להיהפך לתלות המצמצמת את הבחירה והחופש.
• סטיגמה עצמית – לא פעם הסטיגמה החברתית על נפגעי נפש ובני משפחותיהם מופנמת כסטיגמה עצמית שבה האדם מטמיע את מרכיבי הסטיגמה החברתית ומאמץ אותם כחלק מזהותו. תהליך זה של הפנמה משתלט על זהות האדם והוא הופך למשועבד למאפייני הזהות החדשה ופועל ומתנהג על פיה.

מה עוזר לנוע מחוויה של שעבוד לחוויה של חירות?

חירות (חופש) היא מצב שבו אדם הוא אדון לעצמו, בעל יכולת בחירה ופועל כרצונו ללא כפייה או מגבלות חיצוניות. בהקשר זה, חירות אינה בהכרח היעדר קושי. לעיתים היא דווקא היכולת למצוא בתוך המציאות המורכבת רגעים של בחירה, תנועה ומשמעות.

כמו ביציאת מצרים, גם בתהליכי החלמה נפשית יש צורך ב:

אמונה בכוחות של האדם

תקווה שיש דרך קדימה

ליווי פנימי או חיצוני

לשם כך נדרשים, ממש כמו ביציאת מצרים, מנהיג, אמונה בכוח של העם ותקווה.

למה מנהיג? בתהליכי ההחלמה ממשבר וחולי נפשי, האדם מפעיל מתוכו תנועה שמניעה התקדמות להחלמה. זה יכול להיות מנהיג פנימי או חיצוני, שקורא לו לנוע. כזה שמאמין בכוחותיו על אף ולמרות המשבר הנפשי ומחזיק עבורו תקווה ובחירה בחירות.

לעיתים המנהיג הוא האדם עצמו, המצליח דרך התאוששות מהמחלה לדבוק בתהליך של שינוי ולנוע בעזרת אמונה בכוחותיו לתהליכי החלמה. לעיתים המנהיג הוא דמות חיצונית – בן משפחה, איש  מקצוע- מטפל, איש שיקום וכדומה. אותו מנהיג חיצוני חשוב שיחזיק באמונה בכוחו של האדם המתמודד וביכולתו לשינוי מותאם. המנהיג החיצוני שומר ומבסס התקשרות בטוחה ותקשורת מיטיבה עם האדם המתמודד המאפשר לו השפעה והנעה ביחסים.

אתי הילסום, אישה יהודייה-הולנדית כתבה ביומנה באמסטרדם בזמן השואה: "החיים יפים בעיניי ואני מרגישה את עצמי חופשיה. השמים שבתוכי גדולים ורחבי ידיים כמו השמים שמעליי".

גם בתוך מציאות מורכבת, יש בתוכנו מרחב שיכול להישאר פתוח.

חג חירות שמח!

*ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות