ב 28.12.23 אירחנו את פרופסור איל פרוכטר, מנהל המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל ויו"ר המועצה הלאומית לפוסט טראומה, להרצאה מרתקת שהייתה פתוחה למשפחות מילם ולקהל הרחב.
בהרצאה, עסק פרופ' פרוכטר בנושא שלצערנו רלוונטי מתמיד – בחרדה ובדיכאון, ואיך מתמודדים איתם בתקופה של שגרת חירום.
ד"ר פרוכטר עשה לנו סדר במושגים, דיבר על דרכי הטיפול, ונתן כלים פרקטיים להתמודדות.בהרצאה למדנו על הפרעות נפשיות שעלולות להתפרץ לאחר טראומה, על מתח ולחץ ועל ה"מאזניים" של ההתמודדות עימם. לפי פרופ' פרוכטר, בזמנים שונים נוכל לפתח תגובות שונות למצבי קיצון ואובדן – והדבר תלוי באיזונים ובגורמים ייחודיים שמשפיעים על ההתמודדות שלנו.
מצד אחד יש את הטראומה עצמה ואת ההתארגנות וההתמודדות הנדרשים מאיתנו, ומצד שני של המאזניים נמצאים כל המשאבים שעומדים לרשותנו, כמו למשל הסביבה המשפחתית והחברתית, היכולת שלנו לסמוך עליה והמצב הפיזי והנפשי של כל אחד מאיתנו. מי שאין להם מספיק משאבים, המאזניים שלהם פחות יציבים, ולכן הם קבוצת סיכון שחשוב לשים לב אליה.עוד קיבלו המשתתפים כלים חשובים שיעזרו לשמור על האיזון הרצוי למרות הקושי:
באמצעות שמירה על רציפות תפקודית ועל שגרה, מציאת עניין במה שאפשר מסביב גם כשנדמה שאין טעם, עיסוק ב"תפקיד משלנו" והתמודדות עם האתגרים שנוצרים בתוך הקהילה והמשפחה.
בהרצאה, עסק פרופ' פרוכטר בנושא שלצערנו רלוונטי מתמיד – בחרדה ובדיכאון, ואיך מתמודדים איתם בתקופה של שגרת חירום.
ד"ר פרוכטר עשה לנו סדר במושגים, דיבר על דרכי הטיפול, ונתן כלים פרקטיים להתמודדות.בהרצאה למדנו על הפרעות נפשיות שעלולות להתפרץ לאחר טראומה, על מתח ולחץ ועל ה"מאזניים" של ההתמודדות עימם. לפי פרופ' פרוכטר, בזמנים שונים נוכל לפתח תגובות שונות למצבי קיצון ואובדן – והדבר תלוי באיזונים ובגורמים ייחודיים שמשפיעים על ההתמודדות שלנו.
מצד אחד יש את הטראומה עצמה ואת ההתארגנות וההתמודדות הנדרשים מאיתנו, ומצד שני של המאזניים נמצאים כל המשאבים שעומדים לרשותנו, כמו למשל הסביבה המשפחתית והחברתית, היכולת שלנו לסמוך עליה והמצב הפיזי והנפשי של כל אחד מאיתנו. מי שאין להם מספיק משאבים, המאזניים שלהם פחות יציבים, ולכן הם קבוצת סיכון שחשוב לשים לב אליה.עוד קיבלו המשתתפים כלים חשובים שיעזרו לשמור על האיזון הרצוי למרות הקושי:
באמצעות שמירה על רציפות תפקודית ועל שגרה, מציאת עניין במה שאפשר מסביב גם כשנדמה שאין טעם, עיסוק ב"תפקיד משלנו" והתמודדות עם האתגרים שנוצרים בתוך הקהילה והמשפחה.
