המפגשים במילם עזרו לי לומר בקול רם שיש לי שני אחים מתמודדים

סיון היא הבכורה מבין שלושה אחים במשפחה. הוריה גרושים ושני אחיה הצעירים לוקים במחלות נפשיות, דבר שנהגה להסתיר. היא מציינת: "היום, בזכות מיל"ם, אני נמצאת במקום שמאוד מעורר השראה ותקווה"

 

אני הבכורה מבין שלושה אחים. שני אחיי הצעירים לוקים במחלות נפשיות.

כשהייתי בזמן שירותי הצבאי, פרצה מחלת נפש אצל אחותי, שהייתה אז בת 15.

כשפרצה אצל אחותי המחלה, לקחתי חופשה מיוחדת מהצבא, כי היא הייתה מאושפזת. ניסיתי לעזור במה שיכולתי אבל הייתי מבוהלת. היא התנהגה בצורה לא צפויה וזה מאד הפחיד אותי. לאחר שבוע שבו הייתי בבית, שמחתי מאד לחזור לצבא ולהתרחק. בדיעבד הבנתי שגם לאמא שלי היה מאוד קשה והיא לקחה את אחותי לאשפוז בית.

די התרחקתי אז. אחרי ההתקף הזה היו שנים מאוד שקטות ורגועות. לאחר נישואיה והולדת בתה הראשונה, הגיע התקף נוסף. מאז יש עליו וירידות – היא ילדה פעמיים. שני ההריונות והלידות היו מאוד קשים – המחלה החריפה והיא אובחנה כחולה במאניה דיפרסיה.

לאחר שקיבלה טיפול, התאזנה, וכיום המצב הרבה יותר טוב. היא מאוזנת ומטפלת בעצמה, אבל עדיין יש מדי פעם 'נפילות'. בשנים האחרונות חשבנו שהנה, זה כבר מאחורינו, עד שלפני שנה שוב הייתה מאושפזת למשך חודשיים.

למזלה ולמזלנו, היא מאוד מודעת ויודעת לטפל בעצמה: הולכת לפסיכולוגים ושומרת באדיקות על לקיחת התרופות. היא "עם האצבע על הדופק" ויודעת מתי לנוח ומתי לא תוכל להתחייב לדברים מסוימים. היא אמא מקסימה שמאוד משקיעה באימהות.

לפני חמש שנים בערך, התברר שגם אחי הצעיר חולה במחלה נפשית. זה פרץ אצלו בזמן שהיה בחו"ל. הוא חזר משם פסיכוטי לגמרי, והתברר שיש לו סכיזופרניה. כך  החלה אפיזודה חדשה של מחלות נפש במשפחה – הוא היה מאושפז ועבר תקופת שיקום בחירם, ומאז הוא לא במצב טוב – לא מוכן לקבל שום טיפול, הפסיק עם התרופות על דעת עצמו. יש בו המון כעס כלפי המשפחה והוא מטיל את האשמה  לאשפוז שלו – עלינו. בדיוק ההיפך מאחותי – הוא לא מוכן לשמוע על שום טיפול ומגיב בצורה אלימה. הוא מאשים במיוחד את אמא, שיזמה את הטיפול ולדבריו הרסה לו את החיים: "אני לא צריך כלום, אני צודק וכולם מסביבי משוגעים".

הוא היה תקופות ארוכות בחו"ל, ולדבריו התנסה שם בסמים שונים. אני חושבת שהתפרצות המחלה שלו נעוצה בזה. כשהוא חזר, היה ממלמל לעצמו כל מיני דברים, הדיבור שלו לא היה קוהרנטי, ללא קשר בין המילים, ממש "סלט" של מילים, קופץ ממקום למקום ומדבר לדבר במהירות, כמו כדור אנרגיה מטורף. הוא גם סיפר שהוא שומע קולות שאומרים לו שאנחנו והסובבים אותו מתנכלים לו, רוצים לעשות לו דברים רעים וכאלה מחשבות שווא.

תקופת האשפוז הייתה לו מאוד קשה. הוא עדיין מתעקש על כך שהוא אינו חולה נפש, ושאין דבר בינו לבין המחלה. זהו מצב לא פשוט שגורם לחיכוכים רבים בינו המשפחה. אחותי מבינה מה הוא עובר ומנסה לעזור לו, אבל הוא מאוד אנטי, ולא מוכן לקחת תרופות ולהיות בטיפול. כבר שנים שהוא בבטלה מוחלטת. אני מאמינה שמבפנים הוא משקיע המון אנרגיה להתמודד עם הקולות והשדים שלו, אבל כלפי חוץ נראה שהוא רק יושב, שותה קפה ומעשן כל היום.

 

אמא שלי מנסה לשמור עליי ועל אחותי, לשתף ולא להכביד, אך מצד שני מאוד צריכה את העזרה. הוריי גרושים ואבא עושה גם הוא מה שהוא יכול, אבל קשה לו להבין את המחלה.

אמא התחילה להגיע לפגישות במיל"ם. בדיוק באותה תקופה הם חיפשו מזכירה, וזה התאים לי, אז נכנסתי לעבוד שם. במשך שנים שמרתי את הסיפור של המשפחה נורא בסוד, כי רציתי לשמור על האחים שלי ולא רציתי לחשוף אותם, ומתוך הסוד הזה לא נתתי לעצמי מקום לחוויה שלי ולהתמודדות שלי. המפגשים עם אנשי הצוות במיל"ם, והסדנאות שבהן השתתפתי, אפשרו לי קודם כל להגיד את זה בקול רם, שזה הדבר הראשון המשמעותי בדרך ההתמודדות שלי כאחות, ולהבין שהסיפור שלהם אמנם שלהם, אבל קשור מאוד גם לסיפור שלי, ויש לכך המון השלכות.

בעזרת מיל"ם למדתי שלמרות החמלה שלי כלפי אחי והרצון לעזור לו, עליי להציב לו גבולות ולא להבליג או להתעלם מהתנהגויות לא יפות שלו. דווקא דרך הילדים שלי אני לומדת לעשות את זה. הילדים שלי לא פעם נכחו בזמן שהוא שטף אותי בקללות. הם אמנם קטנים, אבל אחרי שהוא שטף אותי הם אמרו לו 'אתה ביקשת סליחה מאמא? דיברת מאוד לא יפה אליה' וככה הם עוזרים לי לשים גבולות, כי אני לא הייתי מעזה לומר לו את זה.

היום אני יודעת, שלמרות שאני אחותו, אני יכולה לשים גבולות ברורים. אם פעם הייתי מיד נרתמת לעזרה בכל מחיר, היום אני חושבת אם אני אכן יכולה לעזור ואם זה מתאים. היום אני מבינה שמה שהכי חשוב זה לשמור על תחושת ה"יחד" שלי עם אחי ואחותי.

המקרה שלי, של שני אחים מתמודדים, הוא דוגמה למקרה מאוד קשה ומתסכל, אך יחד עם זאת – היום, בזכות מיל"ם, אני נמצאת במקום שמאוד מעורר השראה ותקווה. אני מזמינה משפחות שיש להן בן משפחה מתמודד, ללמוד מהסיפור האישי שלי כאחות שקיבלה שירות במיל"ם ולהגיע ולהיעזר בצוותים שלהם, ולו כדי לקבל פרספקטיבה נוספת ואפשרויות שונות שבהן ניתן לפעול.

כתיבת תגובה