על חווית האובדן העמום בבריאות הנפש, התחושות המורכבות שהוא מעורר בבני המשפחה והאפשרות למצוא דרך לחיות לצד השינוי והכאב

מהו אובדן עמום?

אובדן עמום (Ambiguous Loss) הוא מושג שטבעה הפסיכולוגית פאולין בוס. הוא מתאר מצב רגשי מורכב המתרחש כאשר אדם אהוב חסר נוכחות פיזית (כמו במקרי היעדרות, שבי או חטיפה) או לחלופין נוכח פיזית אך נעדר רגשית וקוגניטיבית (כמו במצבי דמנציה, אלצהיימר או משבר נפשי). בניגוד למוות, היעדר הסופיות מונע פרידה ומקפיא את תהליך האבל. מציאות זו, מעכבת תהליך של עיבוד רגשי ומונע מהמשפחה לעבור טקסי אבל מקובלים. כתוצאה מכך, החיים מתנהלים במתח מתמיד בין תקווה לייאוש, המקשה מאוד על תפקוד המשפחה.

ההתמודדות עם אובדן עמום דורשת קבלת אי-ודאות ופיתוח גמישות, שכן התהליך אינו ליניארי ואין בו סוף ידוע מראש. כדי למצוא משמעות ולהמשיך בחיים לצד הכאב, לרוב מומלץ להיעזר בליווי מקצועי.

אובדן עמום בבריאות הנפש

בבריאות הנפש אובדן עמום מתרחש כאשר האדם עדיין נוכח וחי פיזית, אך המחלה הנפשית משנה באופן משמעותי את אישיותו, תפקודו או מערכת היחסים עימו. בני המשפחה חווים תחושה שהם איבדו את האדם שהכירו, על אף שהוא חי לצידם.

לאובדן העמום מאפיינים שונים:

• תהליך אבל שאינו מסתיים
• תקווה ואכזבה המתחלפות זו בזו בתדירות גבוהה
• תחושת אשמה על האבל שחווים מול בן המשפחה החי
• קושי של הסביבה להבין ולקבל את החוויה המורכבת

תהליך הטיפול בבני המשפחה החווים אובדן עמום

תהליך הטיפול בחוויית האובדן העמום אינה מתייחסת לתהליך המקדם פתרון, אלא הכרה באי ודאות של החוויה והיכולת לחיות לצד חוסר הוודאות. כמו-כן יש חשיבות למתן לגיטימציה לחוויה ולתחושות האבל ולחזק במקביל את המשאבים המשפחתיים. הלגיטימציה מאפשרת להבין שהכאב נובע גם מההתמודדות עם מורכבות ההשלכות של החולי הנפשי אך גם מהאובדן המתמשך של החיים כפי שהיו, של האדם שתפקד ומהציפיות האבודות ביחס לעתיד.

 

כתבה: ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות באנוש