התקווה אינה הכחשה של המציאות, אלא בחירה מודעת להאמין שאפשר אחרת. דווקא מתוך כאב, אובדן ואתגר – אפשר לבנות בתוכנו עוגן פנימי שמכוון לעבר עתיד טוב יותר. על חשיבותה של התקווה כיסוד נפשי, כיצד ניתן להביא לשינוי עמדה לגביה ומה תפקידה בהתמודדות עם משבר נפשי?

הסוציולוג והפסיכולוג פרופ' רוטנברג הדגיש את חשיבותה של התקווה כיסוד נפשי. לטענתו, התקווה הייתה לאורך ההיסטוריה יסוד אנושי התלוי בגורם חיצוני, המצוי מעבר למציאות הנוכחית שלנו, שכן היתה מבוססת על האמונה שהסבל והקושי של החיים האנושיים הם רק שעל בדרך לחיי העולם הבא.  תקווה אשר מוכוונת אל העתיד אינה נוצרת מתוך ריק והיא תמיד מתהווה מתוך התייחסות אל העבר. האופן בו אנו מפרשים את העבר משפיע על היכולת שלנו לכתוב את העתיד ולייצר לקראתו תקווה. לכן האדם הינו האמצעי לעיצוב התפיסה של התקווה בתוכו. ניתן להתבונן על העבר ולהכיר בקושי שהיה בו, אך לצד זאת למצוא בו גם ניצוצות חיוביים, ובדרך זו להסתכל אל העתיד. כל עוד מחזיקים את קשיי העבר לצד האופטימיות והתקווה, ניתן לשרטט בתוכה את חשיבותה של התקווה כיסוד נפשי.

התקווה כצעד ראשון בתהליך ההחלמה

על מנת להביא לשינוי העמדה ביחס לתקווה, ובכך לצקת משמעות חדשה בחיינו, עלינו להביא לשינוי בעמדתנו הפנימית. כלומר, התקווה היא שינוי הגישה ביחס לעתיד, מעין התכווננות בהווה לקראת עתיד שיהיה טוב ממנו. כאשר מבינים שחווית הזמן העמוקה ביותר היא חווית זמן פנימית, שהעתיד אינו מושג של רצף אלא של ציפייה, אפשר להבנות מונחים חדשים של זמן. דווקא בנקודה בה סופיות האדם יכולה להטיל אימה, יכולה להתעורר התקווה. המשמעות העמוקה לקראת עתיד טוב מההווה, איננה ציפייה לאפשרות אחת, שכן הדמיון איננו אחד (אחרת יהיה גזור מן ההווה); העתיד הוא מספר רב של אפשרויות שונות.

ואם נתבונן על קונטקסט בריאות הנפש והתמודדות עם משברים נפשיים – מה תפקיד התקווה בתהליך ההחלמה? רוב החוקרים רואים במרכיב התקווה מרכיב מרכזי בתהליך ההחלמה. לעתים התקווה היא הצעד הראשון בתהליך ההחלמה (Deegan, 1996). התקווה כוללת את האמונה ששינוי עשוי להתרחש, ומשמשת מקור לאמביציה לשינוי. אנשים לא יפעלו למען שינוי אם אינם מאמינים שיתרחש.

למצוא עוגנים של תקווה

חוויית התקווה כוללת בתוכה כמה אלמנטים משמעותיים: הציפייה להשגת המטרה, מימוש המטרה, אוריינטציה לעתיד ומרכיב בין-אישי בתמיכת הסביבה בתקווה. כמו כן, נמצא כי אין קשר ממשי בין תקווה ומצב בריאותי. התקווה היא משמעותית במיוחד כאשר המשאבים האישיים נחלשים או במצב אישי מאוים.

ובהקשר לתקופה הנוכחית, בה אנו חווים ההתמודדות עם אובדן, כאב, חוסר אונים ואתגר גדול להיאחז בתקווה – עלינו לעבוד על מנת לייצר מרחב נפשי המסוגל להתבונן על העבר העכשווי (השנה החולפת) וברצף להמשיך להתבונן אל העתיד ולמצוא עוגנים של תקווה. זאת מאחר והתקווה מהווה מרכיב ויסוד נפשי שמקדם בריאות נפשית עבור כל אחד מאיתנו ועבור כולנו כמדינה ולאום.

*ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות ארצית בעמותת אנוש