על כוחה של הקשבה שקטה, נוכחת ולא שיפוטית ושתיקה בקשר עם בן משפחה המתמודד עם קושי נפשי

יכולת ההקשבה האנושית היא אוניברסלית. במילון מוגדרת הקשבה כהַאֲזָנָה, שְׁמִיעָה מְכֻוֶּנֶת, תְּשׂוּמַת לֵב לַנֶּאֱמָר. אלו הם חלק בלתי נפרד מכל קשר אנושי, ועם זאת ההקשבה שאנו מפתחים כמטפלים וכבני משפחה מכילה בתוכה רבדים נוספים שאינם נמצאים תמיד בשיחה חברתית רגילה.

תפקיד המטפל הוא לסייע לכל מטופל לחקור ולגלות את המציאות הפנימית של נפשו ולהעמיק את התובנה שלו באשר לדינמיקה הפנימית שמעצבת את התנהגותו. כל זאת נעשה גם באמצעות כלי ההקשבה.

ההקשבה מאפשרת לעודד ביטוי חופשי, להשפיע על יצירת חוויה בעולמו של האחר, ולבנות מערכת יחסים שבה הפתיחות מתאפשרת. ההקשבה מתבססת על הנחת היסוד כי התודעה האנושית מורכבת מחלקים מודעים ומחלקים לא מודעים. האדם נדרש להקשיב – לא רק לתוכן הדברים, אלא גם לאופן שבו הם נאמרים, והוא מתרשם ומושפע מהם.

כשבן המשפחה מתמודד

נקודת המוצא שלנו היא שהקשבה היא בסיס משמעותי בקשר, במיוחד במצבים בהם מצבו הנפשי של האחר רעוע, והוא חש כי הוא מתקשה להכיל את עצמו. לא פעם, ביחסים עם בן המשפחה מתמודד הנפש, התקשורת ואיכותה נפגעות ומושפעות ממצבי הנפש המעורערים. במיוחד במצבים אלו, ההקשבה היא הכלי הבסיסי והעיקרי בקשר, אך חשוב להבין כי מדובר בעמדת הקשבה פעילה היוצאת מתוך רצון אמיתי לאפשר מרחב לביטוי ולהימצאות של האחר. עם זאת, החרדה למצבו ולשלומו של בן המשפחה, עלולה להשפיע על יכולת ההקשבה ועל הפתיחות הנדרשת לה.

להקשיב בלי לשפוט

הקשבה שקטה מאפשרת למתמודד הנפש לא רק לדבר אלא גם להקשיב לעצמו, לשמוע את המילים שיוצאות מפיו. עלינו להקשיב בקשב רב, בלי שיפוט, מתוך אהדה, ומבלי לקטוע את קצב דיבורו של בן המשפחה. בדרך זו אנחנו מעודדים את בן המשפחה לביטוי חופשי, ומציעים לו מרחב חופשי ולא מאוים. אותה הקשבה מעודדת אותו לעשות מאמץ לבטא את מחשבותיו, רגשותיו, דמיונותיו ולא לבטל דבר גם אם הם נראים חסרי משמעות או מעוררים קושי.

הקשבה חופשית היא הקשבה מתוך ריכוז ומיקוד פנימי ברבדים השונים של האדם. ההקשבה לחלקים המודעים והלא מודעים מסייעת לאדם להכיר את עצמו טוב יותר ובכך להיות מסוגל לעשות שימוש במשאביו הפנימיים על מנת להטיב את מצבו בבואו להתמודד עם נסיבות חייו. חשוב להראות עניין אמיתי, ער וחיוני בדבריו של האדם כדי שירגיש שאכן מקשיבים לו.

הקשבה חופשית אינה הקשבה פאסיבית, שבה האחר עשוי להרגיש שאנחנו "נעלמים" לו (אלפנדרי, 2018). זוהי נוכחות פעילה וקשובה. ככל שאנו מפתחים את יכולתנו להקשיב לאחר, כך אנו מפתחים גם את היכולת להקשיב באופן עמוק יותר לעצמנו.

גם לשתיקה יש מקום

ישנם רגעים בשיח שבהם השתיקה חשובה יותר מכל תגובה מילולית. השתיקה יכולה להיות ביטוי לקבלה שקטה של דבריו של האחר, והיא בעלת ערך רב באינטראקציה הטיפולית והאנושית. לעיתים היא משמשת כתגובה, אף כי איננו מודעים לכך. זוהי תגובה בלתי מילולית שמאפשרת לבטא רבות באמצעותה. לעיתים יש בשתיקה החלטה לא להתערב מילולית, אך להגיד דרכה לאדם שאנו יודעים שזוהי הדרך היחידה לעזור לו כעת.

ישנה שתיקה שעוזרת לאדם להבהיר לעצמו את רגשותיו, ומחשבותיו, והיא רבת ערך כל עוד אינה נחווית כמאיימת או כמנתקת קשר. ישנן גם שתיקות קצרות שבהן האדם מחפש אחרי רגשות או מחשבות שהוא רוצה להביע. ברגעים כאלו התערבות עלולה להפריע לו ולנתק את חוט מחשבתו (אלפנדרי, 2018).

לסיכום, תקשורת היא הבסיס הכי משמעותי לכל קשר אנושי, ועל אחת כמה וכמה בקשר עם אדם המתמודד עם סערות נפש. ההקשבה והשתיקה מהוות אמצעים חיוניים בתקשורת, היכולים לקדם את איכות הקשר, לחזק את תחושת הביטחון של האדם וליצור מרחב אישי ובינאישי בטוח ומאפשר.