הנפש לא חזרה לשגרה: זה תהליך, לא פקודה

לאחר תקופה ארוכה של מלחמה, מתח ואי וודאות קיבלנו הודעה על הפסקת אש וחזרה לשגרה. החירום אולי נגמר, אבל הגוף והנפש עדיין נשארים במצב דריכות. איך נותנים לעצמנו את הזמן לעבד ולא ממהרים 'לחזור לעצמנו'?

בשבוע שעבר, בתום 5 שבועות עצימים של מתח, לחץ וחשיפה למראות ואירועים טראומתיים, התבשרנו על הפסקת אש. פתאום, יממה לאחריה, הגיעה ההודעה על "חזרה לשגרה". העסקים נפתחו, הכבישים התמלאו בחזרה, ויכולנו לנוע במרחב פיזי רחב יותר. אך האם הסרת ההגבלות של פיקוד העורף הצליחה לאפשר לנו רוגע, שלווה ובטחון?

מעבר זה מחירום לשגרה אינו מעבר טריוויאלי, ויש להבחין באתגרים הרבים העשויים להתעורר. אומנם התבשרנו בהישגים צבאיים ומרשימים, אך הנפש מתקשה להוריד את "אפוד המגן" ולנוח, במיוחד שחסרה ודאות והעתיד אינו מבטיח שקט וביטחון. הנפש זקוקה למעבר מתון, איטי והדרגתי המאפשר איזון מחודש וכניסה מותאמת לתפקוד שגרתי תוך עיבוד הרצף מתקופת החירום לשגרה.

למה קשה לנו לעבור מחירום לשגרה?

במצבי חירום המערכת העצבית שלנו מקבלת מסרים של איום ונכנסת לפעולה הישרדותית המתבטאת בסממנים גופניים דוגמת לחץ דם גבוה או נמוך, דפיקות לב ואי שקט, כשלצידם גם סממנים נפשיים דוגמת חרדה, חוסר אונים ועצבנות. לאלו יש השפעה ישירה על  קושי בתפקוד היומיומי. ההתמודדות עם מציאות החירום לאורך זמן עשויה לדלדל את משאבינו הפנימיים ולערער את החוסן הנפשי והפיזי. אנו נזקקים להרבה כוחות ותמיכה על מנת לשרוד את האיום החיצוני ולהצליח לתפקד באופן יעיל ומותאם עבור עצמנו ועבור בני משפחתנו. לכן, כאשר פיקוד העורף מכריז על הורדת המגבלות וכלי התקשורת מודיעים על חזרה לשגרה – הגוף והנפש עדיין חווים את שעת החירום ואינם מגיבים באחת למעבר חד זה. במעבר שכזה, נוכל להבחין בשינוי במציאות, אך הנפש עדיין במצב הישרדותי ומפגינה את אותם סממנים כמו בעת חירום.

איך עושים את זה נכון?

←"להשתהות במעבר" – לא לרוץ לשום מקום

אל תצפו מעצמכם (או מהסובבים אתכם) לחזור לתפקוד מלא ואינטנסיבי מיד. תנו לעצמכם זמן לעיבוד תקופת החירום. זה הזמן לבחון: מה אני מרגיש עכשיו? איפה המתח הזה יושב לי בגוף? ההשתהות הזו היא לא בזבוז זמן, היא "ניקוי רעלים" הכרחי של החירום מהמערכת.

← תוקף, לא פקודה

במיוחד עבור בני המשפחה המתמודדים, המעבר הזה הוא אתגר כפול. הם השקיעו כוחות נפש אדירים רק כדי לשרוד את השבועות האחרונים. אל תגידו "קדימה, הכל נגמר, תחזרו לעצמכם". במקום זה, תנו תוקף לקושי: "זה הגיוני שאתה מרגיש ככה", "מותר להיות עייפים עכשיו".

← המנוחה היא חלק מהשיקום

במצבי מעבר כאלו, אנחנו זקוקים להתכנסות, למנוחה ואפילו להרבה יותר שינה מהרגיל. השינה היא הכלי של המוח לעבד את הרגשות ולהטעין מחדש את המשאבים שדלדלו. אפשרו ליקירים שלכם את זמן ההסתגלות הזה. הוא הגשר הכי בטוח בדרך לשגרה מיטיבה.

 

• ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחתית ארצית באנוש
  14.4.26