כשגם הלב מתעייף – תשישות החמלה של בני המשפחה בזמן מלחמה

ליווי של אדם אהוב המתמודד עם קושי נפשי דורש לאורך זמן סבלנות, נוכחות ודאגה עמוקה. בתקופות מורכבות ומתוחות, גם בני המשפחה עשויים למצוא את עצמם מתמודדים עם עומס רגשי גדול. מדוע זה קורה ומה יכול לעזור ברגעים כאלה?

בני משפחה של אנשים המתמודדים עם קושי נפשי מוצאים את עצמם פעמים רבות משקיעים לאורך זמן משאבים רבים של אמפתיה, תמיכה, סובלנות והכלה. הם מנסים להיות שם, להקשיב, להרגיע ולהקל על הסבל של האדם הקרוב להם. השקעה רגשית עמוקה זו בסבלו של האחר נקראת חמלה.

מהי חמלה?

החמלה הינה מרכיב איכותי וערכי בקשר בינאישי המבטא יציאה מהעצמי לצרכי האחר. בספרות הבודהיסטית מתוארת המילה חמלה כרטט הלב למראה כאב, כיכולת לפגוש את הקשיים שלנו ושל אחרים בעיניים טובות ולא לברוח מהם.

חמלה היא היכולת לראות סבל של אדם אחר, להרגיש כלפיו רגש של אכפתיות וחיבור ולרצות להקל על הסבל שלו. חמלה שמה גבולות ממקום אמפטי ולא הופכת את הנדיבות להקרבה ואת הנתינה לניצול.

שלושה מרכיבים לחמלה:

1. הבחנה בסבל: היכולת לשים לב שמישהו אחר חווה קושי, כאב או מצוקה רגשית או פיזית.

2. תגובה רגשית של אכפתיות: תחושה של רוך, הבנה ורצון להיות עם האדם שקשה לו.

3. רצון להקל על הסבל: נטייה לפעול, להקשיב, לעזור, להיות נוכח או למצוא דרך שתקל עליו.

מהי תשישות החמלה?

למעשה, חמלה המופעלת באופן אינטנסיבי וממושך עלולה להוביל למציאות של תשישות החמלה. מונח זה הוגדר והורחב דרך C. Figley בשנת 1992 ומקורו במפגש של אנשי מקצוע עם טראומות. מצב של עייפות רגשית המתפתחת בקרב אנשים הנמצאים במגע מתמשך ואינטנסיבי עם סבל של האחר. לא מדובר בחוסר רגישות, אלא תוצאה של רגישות גבוהה לאורך זמן.

סימנים נפוצים לתשישות החמלה:

בהיבט הרגשי: ירידה בסבלנות ובהכלה, כעס, אשמה, אדישות.

בהיבט הקוגניטיבי: קושי בריכוז, תחושה של חוסר אונים, מחשבות מדכדכות, חוסר תקווה

בהיבט ההתנהגותי: התרחקות, אי שקט.

במציאות של מלחמה הכוחות והמשאבים הנדרשים להתמודדות עם העולם החיצוני אינטנסיביים מאוד ונדרשת הרבה מושקעות בהישרדות, בהתמודדות עם חוסר שינה, חרדה, מוגנות וארגון המענים לצרכים של הבית והמשפחה. היכולת להיות בחמלה כלפי בן המשפחה המתמודד יורדת ומתעוררים קשיים רבים במתן חמלה והכלה לצרכי המתמודד.

ראשית חשוב שנדגיש שתשישות החמלה הינה נורמלית ואופיינית במצבים של דחק ומשבר. אי לכך, חשוב להתייחס לכך כצורך של הנפש למנוחה ממושקעות כה רבה במתמודד. הנפש מבקשת מרחק רגשי וזמן לאסוף כוחות מחדש. אמנם, לא תמיד מתאפשר המרחב הנדרש, לעיתים הצרכים של בן המשפחה המתמודד הינם צו השעה (במיוחד במצבים של ירידה או ערעור במצב הנפשי).

חשוב במצבים שניתן לתווך למתמודד את הקושי בחמלה על רקע תשישות מההתמודדות עם המציאות החיצונית. אך במצבים שבהם האדם המתמודד אינו פנוי לתקשורת מסוג זה, העבודה היא יותר פנימית. התוקף שבני המשפחה עשויים לתת לעצמם וההבנה כי בשלב זה, אין בידם הרבה משאבים אישיים והם נדרשים לגייס תמיכה נוספת, בעצמם ובבן המשפחה המתמודד.